• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לרב בני פרל: איפה טעינו

אם מכל הוויכוח הזה תיפתח למתיקות של השיר הזה, יהיה זה רווח גדול עבורך. אם לא תאהב את השיר, זה כנראה בגלל שהתעקשת להתמקד בספירת אקורדים. יש כאן מעידה, וזכות הפיוטים שקינאת להם, תגן עליך
מאיר בוזגלו

הרב בני פרל מחה על כך ששילבו בטקס ממלכתי מוזיקה שהיא קלוקלת בעיניו. אין לזה שום קשר להיותו אשכנזי. מוזיקאים גדולים לא אשכנזים טענו בעבר אותו הדבר. בין אלו, שלמה בר, יהורם גאון. למה מה שמותר למזרחי כמו שלמה בר, אסור לבני פרל?! זו הגזענות האמיתית, יאמר הרב. הרי הוא משבח את מסורת הפיוט, והרחיק ושיבח את אום כולת’ום ועבד אל וואהב. והוא מאמין שיש הבחנה בין מוזיקה מזרחית או קרויה “מזרחית” למוזיקה אותנטית. מישהו יכול לחלוק עליו, אבל למה הסערה? ובכלל, למה דעה של מישהו על מוזיקה מסוימת נחשבת גזענות?

השאלה לא קלה. איש מאיתנו אינו בוחן כליות ולב לבדוק את נימי נפשו של בני. בואו ננסה לדון את בני לכף זכות, ונקרא אותו באופן ההוגן והמכבד ביותר, ואז תישאל השאלה היכן טעה, אם בכלל.

קריקטורה מופיעה בעיתון גדול בה נראים שני חרדים במצב לא מחמיא. אתה שואל את הנוצרי שצייר את הקריקטורה למה ביטויי האנטישמיות הללו. נניח שהנוצרי יענה, אני לא נגד כל היהודים, אני מבקר את זה שהחרדים אינם נושאים בנטל. תשובה אחרת, אני נגד החרדים בגלל שהם אינם מבטאים את הממדים האוניברסאלים, הכל כך חשובים האחרים אצל היהודים. הנוצרי, או הגרמני, יאמר למה מה שמותר לכל המפלגות היהודיות, להתנגד לחרדיות, אסור לנוצרי? או אסור לגרמני? זו הגזענות האמיתית, שאתם לא מרשים לי לבקר יהודים, מה שאתם מרשים לעצמכם. איש כזה, נראה לי שלא נכנה אותו גזען, אבל עב”ם היא תגובה יותר הוגנת.

הרב בני פרל אינו עב”ם. אני יודע. אנחנו, מזרחים ואשכנזים, אחים. אבל, הנוצרים והיהודים לא. לפחות בינתיים. יש גם רקע עכור בין גרמנים ליהודים שלא מרשה למישהו מבחוץ להיכנס. זו הסיבה שהאנשים ההיפותטיים בדוגמה לעיל עב”מים ולא הרב בני פרל. שיהיה ברור, מותר במקרים מיוחדים גם ללא אחים לבקר. לפעמים ביקורת של אנשים רחוקים חשובה. למשל, מותר במקרים קיצוניים, כמו מילת נשים, גם למי שאינו משתייך לאותו ציבור לבקר מבחוץ.

ועדיין, האווירה בארץ אינה אוהדת למזרחים. החינוך, הדיור, שירותי הבריאות, הייצוג, המשכורות, הסיכוי לקבל עבודה ראויה, הקרבה למקורות כוח – בכל אלו המזרחים מופלים. בסדר, לא רק הם. הכל ברור וידוע למי שלא מרמה את עצמו. אני מספיק מעריך את בני להאמין שהוא יסכים בנקודה זו. הבדיחות, תת-הייצוג של המבטא המזרחי שהוא בעוכרינו, חילול שמות פרטיים כמו “פריחה”, “מסעודה”, הדבקת כינויים כמו “ערסים” ועוד מוכרים וידועים. היה גם מי שכתב שאין לו אחות, והתכוון שהמזרחים אינם אחיו. מצב זה מקשה על ביקורת של מוזיקה שמזוהה עם המזרחים על ידי מי שאינו מזרחי, אף שאין כאן גזענות, אף לא עב”מיות – אבל יש כאן חוסר רגישות.

הרב פרל מצפה שנבחין בין ביקורת אוהדת, כמו זו שהוא מייחס לעצמו, לבין עוד אחד ה”נבוטים” שאנחנו המזרחים סופגים כאן כעניין שבשגרה. הוא רוצה שלא נלך לתפיסה מסוימת של “ערס” אלא נסתמך על המשמעות שהוא נתן לה במאמר. בלי שום רגישות לכוחן של מילים ללכת מעבר להגדרות. הרי זה כאילו מישהו אומר למישהו “לך לעזאזל” ואחר כך, מגדיר “עזאזל” כנווה מדבר. הוא רוצה שקריאה פומבית בעידן כל כך רדוד תובחן מביקורת כל כך צפויה ומוכרת, כך שכל מי שלא הבין הוא אחד שלא התעמק מספיק. למרבה הצער, הטעות חמורה יותר.

בני מודה שיש אי אילו שירים טובים לאביהו מדינה, אבל הרוב לא. אולי גם “הפרח בגני” ו”בדד” של זהר ארגוב אינם כה גרועים. אלא שבויכוח על שירו של חיים משה, אנו מזכירים משום מה את העובדה שזהר ארגוב הוא “נרקומן”. כך, השיר של חיים משה פגום בגלל מספר האקורדים, תוך כדי אזכור העובדה שזהר ארגוב הוא נרקומן. את זה שלמה בר לא היה עושה מעולם.

נברר.

מצד אחד, יש לנו הבחנה בין משהו שנקרא מוזיקה מזרחית לבין מוזיקה מזרחית אמיתית, עמוקה ויפה. בתוך המוזיקה המזרחית הלא יפה, אפשר לגלות איים של מוזיקה לא רעה. כעת, בני פרל יודה שגם בתוך המוזיקה הלא מזרחית יש מוזיקה גרועה שלא עומדת בציפיות שלו. אלא שההבחנה שהוא מעדיף אינה בין מוזיקה קלוקלת ללא קלוקלת, אלא בין מוזיקה איכותית למוזיקה מזרחית. כך ניתן המונופול למוזיקה קלוקלת רק למה שקרוי מוזיקה מזרחית.

נצרף הדברים. ביקורת של מישהו שנמנה מראש על קבוצת הלא מזרחים, במצב שהמזרחים נפגעו על ידי חלק מסוים מן האשכנזים, שנאמרת בפומבי מעל דפי עיתונות רדודה, תוך ציפייה שאנשים יקראו את האותיות הקטנות ואת ההגדרה ל”ערס”, כאשר כדי לבקר את השיר של חיים משה מותר לקרוא לעזרה את העובדה שזהר ארגוב נרקומן, ואת כל חוליי הזמר המזרחי, תוך הסכמה שיש שירים לא רעים לפעמים במוזיקה המזרחית עם מתן מונופול למוזיקה הקלוקלת למוזיקה מזרחית דווקא. האיש טובל אבל לא התפטר לגמרי מן השרץ.

הבא להיטהר מסייעים בידו. במקום לדון במוזיקה מזרחית, באשר היא, בכל מקום ובכל זמן, בשמחות, בטיול שנתי, במסיבות ובמימונה – עדיף (אף שכפי שאסביר להלן לא נכון) לשאול מה המוזיקה הראויה להישמע במעבר מיום הזיכרון לחג העצמאות. הטיעון היחיד שהביא רבנו הוא מספר האקורדים. אפשר היה להרחיב ולהתבונן במילים, ואז כמו שאמר אחד מילדי, דווקא, מילותיו של השיר “אנו נושאים לפידים” היה צריך להפריע למורינו. אלא שמורינו מעדיף לבקר האקורדים על פני מילים, בהבלטה של הממד המזרחי על פני ממד האיכות באופן עקרוני.

יחד עם זאת, ייתכן יש שיאמרו שהמעבר ליום העצמאות, ראוי שיהיה שמח, מדליק, והמארגנים חשבו שטוב שיהיה אהוב על רוב חלקי העם, ושובב. יש משהו שובב במזרחיות. והם קלעו בול. הייתה התלהבות מן השיר אצל חברי וחברותי מדליקי המשואה. למדנו את המילים, והן לגמרי בסדר. אני מודה שלא ממש ספרנו אקורדים, אני לא בטוח שזה מאוד משנה.

שנית, העיתוי. בחייאת רבאק, יש רגע של שמחה לעם הזה. אין הרבה כאלה, אז שמו שיר מדליק, המילים נקיות ויפות וזה מאוד מאוד חשוב בעולם היהודי. רגע כל כך יפה. אפילו גזענים מקצועיים הצליחו להתאפק, ורק ידידנו הרב שהאמת בערה בלבו ועודד את עצמו ב”לא תגורו מפני איש” כתלמיד מובהק של הרב שג”ר יצא לזעוק תוך הפקרת עצמו לביקורת פופוליסטית.

מסורת השלום והאהבה מצווה על הבלגות. הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה וכד’. האם שירו של חיים משה כל כך בלתי נסבל שחייבים לצאת דווקא נגדו? האם מכל הרידוד שאנו פוגשים בארץ זה באמת הרידוד הקשה והמסוכן ביותר? האם זה העיתוי? לא באלף רבתי. יש כאן מעידה.

יש הרבה יופי גם במוזיקה המזרחית. כבנו של ר’ דויד בוזגלו, חשבתי שמה שפחות מר’ חיים לוק הפייטן ומר’ דויד בוזגלו מורו לא ראוי, אבל לאט לאט נפתחתי. יש הרבה יתמות במוזיקה הזו, פשטות. קחו שיר של ציון שרעבי הגדול בביצוע של זהר: “ילדתי ראי את סוף הדרך, איך לזמן ארוך פתאום אין ערך” שהוא כל כך מאוזן ומדויק. כל מי שהמתין אי פעם מוצא כאן הד קלוש. והנה האיש הזה, זהר, שמיצו את כל חייו במילה “נרקומן”, בכלל זה אהבתו לאמו, העצב שבקולו, מחאתו הודחקו, והנה הוא מצליח לעשות מה שהרבה “אנשים ערכיים” לא מצליחים: לשכנע.

בני, אם מכל הוויכוח הזה תיפתח למתיקות של השיר הזה, יהיה זה רווח גדול עבורך. אם לא תאהב את השיר, זה כנראה בגלל שהתעקשת להתמקד בספירת אקורדים. יש כאן מעידה, וזכות הפיוטים שקנאת להם, תגן עליך.

מאיר בוזגלו הוא יו”ר תנועת תיקון

כנראה שיעניין אותך גם: