• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מנוף אנטי-ערבי: מזרחים בין הפריפריה לכיבוש

שוב מתעלמים מהפיל במרכז החדר: תמיכה במפלגה שמתעלמת מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ולא מציעה סדר יום לסיומו, למעשה מתעלמת מההשלכות החמורות שלו ביחס לפריפריה

לא יהיה שוויון ולא יהיה סיכוי למזרחים כל עוד יש כיבוש ויש מאבק לאומי, ומצד שני המאבק הלאומי לא יסתיים כל עוד המזרחים נמצאים בתחתית הסולם ולמעשה מהווים מנוף אנטי-ערבי. (1)

עו”ד כוכבי שמש, פנתר שחור, ניסח כאן עמדה שהיתה רלוונטית בשנות ה-70 ונותרה תקפה ואקטואלית גם למערכת הבחירות של 2015. אולם רק שתי מפלגות מציעות סדר יום שמנסה להתמודד ברצינות גם עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם עם המצב החברתי-כלכלי של הפריפריה: מרצ והרשימה המשותפת. למרבה הצער, הייצוג המזרחי בשתיהן קלוש למדי, על כל המשתמע מכך.

ראשית, מדוע לא יהיה שוויון למזרחים כל עוד יש כיבוש ויש מאבק לאומי? מפני שהסכסוך שישראל דבקה בו, מול הפלסטינים ומול מדינות ערב, כרוך במשאבים עצומים. סך ההוצאות הביטחון בשנה, בהערכה מינימלית, מגיע לכדי 100 מיליארד שקל. בתנאים האלה, לא ישנו כוונותיו הטובות של שר הרווחה או השיכון. תחת ראש ממשלה כמו בנימין נתניהו, שר אוצר כמו יאיר לפיד ושר ביטחון כמו בוגי יעלון – שלושתם מחויבים לסדר יום לאומני ו/או קפיטליסטי – הוא לא יקבל נתח משמעותי מהתקציב על מנת לשנות את השיטה ביחס לפריפריה. הוא ייאלץ להסתפק במעט, מעט מדי. זאת כמובן לצד ההשקעה האדירה בהתנחלויות לעומת הפריפריה.

ואז מה שקרה ולמרבה הצער יקרה זה בדיוק מה שעו”ד שמש אמר: מזרחים מהווים מנוף אנטי-ערבי. אם הנתח המשמעותי של תקציב המדינה מופנה לסכסוך הישראלי-פלסטיני ועם מדינות ערב, אז ברור שרבים מבני הנוער והתושבים בפריפריה ינסו להשתלב בממסד הביטחוני. ואכן, מזרחים רבים משרתים בצבא בתפקיד קצינים או בשירות קבע, במשטרה, בשב”ס וב”מוסדות ביטחוניים”. על כן, תמיכה במפלגה שמתעלמת מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ולא מציעה סדר יום לסיומו, למעשה מתעלמת מההשלכות החמורות שלו ביחס לפריפריה. לפני כשבוע פורסם סרטון שבו חיילים משסים כלב בנער פלסטיני. האם זה העתיד שהמאבק המזרחי מציע לנערים מהפריפריה?

הדברים נאמרו בצורה רציונאלית ורגישה ע”י בני נוער מקריית מלאכי בסדרת הכתבות החשובה של אמנון לוי בערוץ 10, “הפנים האמיתיות של השד העדתי”. הנערים דיברו בערגה ממש על האפשרות לשרת ביחידה קרבית או ביחידה מובחרת. “יסתכלו עלינו אחרת”, הם אמרו. זאת אומרת שכל עוד השיח הביטחוני יעמוד במרכז, אז לא רק מבחינה חומרית, אלא גם מבחינה סמלית, בני נוער ירדפו אחרי הכומתה או הסיכה שהצבא מציע להם על מנת להיות אזרחים ראויים ושווים. סדר היום האזרחי, שמציע שוויון לאזרחים/ות באשר הן/ם, לא יכול להתקיים במציאות הפוליטית הנוכחית של קונפליקט צבאי.

יוצא אפוא שגם מבחינה סמלית ותרבותית, אנחנו מבקיעים שער עצמי. המודל של מלח הארץ הוא אשכנזי – פעם בתור קיבוצניק ולאחר מכן בתור בן הציונות הדתית. הניסיון להידמות להם, מנקודת מבטה של הזהות המזרחית, הוא בבחינת שעתוק של יחסי הכוח ביננו לבינם, ולמעשה הודאה בכישלון.

רבות ורבים מאיתנו תמכו במאבק השטרות בכלל, ובפרט בשטר שעליו תוטבע תמונתה של ויקי שירן ז”ל. לא פחות חשוב מהמישור הסמלי, עלינו לזכור את עמדתה המוסרית החדה:

קונפליקט הדמים הממושך בין הישראלים היהודים לבין הפלשתינאים הערבים נידון בשיח הפמיניסטי מנקודת מבט יהודית, וכמובן תמיד במונחים רכים של “שלום” ו”דו-קיום”. כך התאפשר לפמיניסטיות יהודיות רבות לצקצק בלשונן ולהשתתף בהפגנות ומפגשים למען השלום ונגד הכיבוש, אך בו בזמן להימנע מדיון במשמעויות העמוקות של מבנה הכוח המעניק ליהודים, מזרחים ואשכנזים, זכויות יתר מפליגות לעומת הערבים-פלשתינאים, גברים ונשים… בשנתיים האחרונות, בעקבות האינתיפאדה שפרצה באוקטובר 2000, התברר שגם הפמיניזם בישראל – כמניפסט שחרור, כהגות וכפעולה – אינו יכול להתעלם עוד מהדיכוי של הערבים הפלשתינאים בישראל ובשטחים.. התברר, אם כן, שכל מחשבה פמיניסטית שניתן לברוא חברה חדשה בד בבד עם שליטה בעם אחר היא נואלת ונידונה לכישלון חרוץ. (2)

1. שלום שטרית, סמי. “המאבק המזרחי בישראל 1948-2003”. עמ’ 164.
2. “קשת של דעות, סדר יום מזרחי לחברה בישראל”. עורכים: יונה יוסי, יונית נעמן ודוד מחלב. עמ’ 91.
כנראה שיעניין אותך גם: