שיח הזכויות של השופט סולברג

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים פסק אתמול ששר הפנים רשאי שלא להאריך את תוקף דרכונו של ישראלי שהשתמט משירות בצה”ל. בהחלטתו כתב כי “מדיניות שר הפנים לתלות את מימוש הזכות לקבל דרכון במילוי החובה לפי חוק שירות ביטחון, היא סבירה והגיונית”, ונימק: “אין קיום ליחיד ולא לציבור אלא בכלים שלובים. אלו הם יחסי ?קח ותן’ ובלעדיהם אין”.

סולברג ציטט בהחלטתו את דברי הנשיא האמריקני ג’ון קנדי: “אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות למענך, אלא מה אתה יכול לעשות למען מדינתך”, וכתב כי “שיח הזכויות והחתירה המתמדת למימושן המיטבי משכיחים לעתים (…) את העובדה שחברה לא תיכון מבלעדי מילוי חובותיהם של יחידיה כלפי מוסדות החברה”.

 מה  שלא פחות מטריד מההחלטה של השופט סולברג הן הנמקותיו להחלטה. השופט קושר בין מימוש זכויותיהם של יחידים לבין מילוי חובות אחרות שיש להן כלפי החוק. גרסה וולגרית וגזענית של תפיסה זו של זכויות באה לידי ביטוי באמירות ומהלכים של השר החוץ ואוהדיו שמטרתם לשלול זכויות מאזרחים ערבים בשל אי מילוי חובות, כגון מה שהם מכנים חובת הנאמנות או חובת השירות בצה”ל.

זו הבנה מוטעית לחלוטין של מושג זכויות האדם. זכויות באופן עקרוני אינן תלויות במימוש חובות מסוימות. זכויות מוענקות לבני אדם על מנת להגן על אינטרסים חיוניים שלהם כמו חירות, כבוד ושוויון. הזכאות לזכויות ומימושן אינם תלויים במילוי חובות על ידי בעלי ובעלות הזכות. אם קיים קשר בין זכויות וחובות הוא אחר לגמרי. אם ראובן נהנה מזכות אדם מסוימת X, המשמעות היא שיש מישהו אחר, בדרך כלל המדינה, שמוטלת עליה חובה להימנע מלהפריע לראובן לממש את הזכות, או לעשות מעשה למימוש זכותו של ראובן. במקרה הזה אם לאדם יש זכות לחופש תנועה אזי על המדינה להימנע מלהפריע לו לממש את חופש התנועה. חוסר ההבנה של מושג הזכות של השופט סולברג ואחרים הוא בכך שהם קושרים בין מימוש זכותו של ראובן ל X לבין חובותיו כלפי המדינה בתחומים אחרים לחלוטין. על פי אותו היגיון מדוע שמחר לא יחליט השופט שאדם שעבר עבירות מס תישלל ממנו הזכות לפרטיות, באותו נימוק ממש”: אין קיום ליחיד ולא לציבור אלא בכלים שלובים. אלו הם יחסי ?קח ותן’ ובלעדיהם אין”.

תפיסה כזו הופכת את זכויות האדם לחסרות ערך מיוחד. למוסד זכויות האדם מעמד מיוחד במדינות דמוקרטיות הבא לידי ביטוי בהגנה מיוחדת לה הן זוכות בחוקות. אין זה אומר שזכויות אלו הן זכויות מוחלטות, ניתן לפגוע בזכויות מסוימות כאשר אנו רוצים להגן על זכויות אחרות חיוניות יותר של אחרים, או כאשר הדבר נעשה לתכלית ראויה ובאופן מידתי כפי שנקבע בחוקי היסוד שלנו. אולם פגיעה בזכויות משיקולים אלו, אינה קשורה למילוי חובות על ידי בעל הזכות.

כפי שמעיר בכתבה עו”ד דן יקיר, דרכונו של יניב דוד הראל “הוא תנאי למימוש חופש התנועה המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזכויות האדם אינן תלויות בכך שאדם ממלא אחר חובותיו, אם הוא מתרשל במילוי חובה צריך להטיל עליו את הסנקציה הרלוונטית – הפלילית או האזרחית”.

באשר לאמירה של נשיא ארצות הברית ג’ון קנדי שמצטט השופט סולברג. זו אכן אחת האמירות החביבות ביותר על מצטטים למיניהם, בעיקר פוליטיקאים, המעוניינים להדגיש את חשיבות ההקרבה של היחיד למען הכלל ולמחות נגד האינדיבידואליזם האגואיסטי בחברתנו. אמירה זו למרות האהדה הרבה לה היא זוכה, הופכת לחלוטין את הסדר המוסרי והפוליטי הראוי בחברה דמוקרטית וליברלית, שבה ההצדקה לקיומה של מדינה היא הגנה על חירותם, כבודם ורווחתם של היחידים אזרחי המדינה. העמדת המדינה כערך עליון מאפיינת משטרים אחרים חשוכים יותר, שמוכנים להקריב זכויות אדם למען האינטרס הלאומי וטובת האומה.