צו השעה: מפלגות עם ייצוג פלסטיני
טרם התאוששנו מחרדת “כן יפציצו/לא יפציצו את הכור באיראן”, וכבר ניחתה על ראשינו פצצת הבחירות המבטיחה עוד שלושה חודשים של השהייה, של כלום, של חיים מיום ליום, שלא לומר קשקשת אינסופית בתקשורת. וכל זאת לשם מה? האומנם תשתנה המפה הפוליטית בעוד שלושה חודשים? התשובה כה ברורה עד כי אין טעם אפילו לשים אותה במילים.
המחאה החברתית בקרב המתמודדים בבחירות, כמו תנועת הפאנק בשעתו בקרב הבורגנות, הפכה זה מכבר למטבע עובר לסוחר. וכך מתהדרים להם מתנגדי האתמול במחלצות קונפקציה, ומשווקים סיסמאות שאפילו הדף אינו יכול לסבול. לכאורה הכול ידוע. הקואליציות נחתמות עוד בטרם הטילה הבוחרת את הפתק לקלפי, וימין ושמאל רק חול וחול.
בשעה שהכול נרתעים מזיהוי פוליטי, הרי שאת המשחק הפוליטי הם דווקא אוהבים מאוד. וכך חוברים זה לזה אנשים מאנשים שונים תחת המכנה המשותף של היעדר זיהוי פוליטי, ולמעשה היעדר זהות, מין דייסה המבקשת לטעום לחיכו של כל אחד. באופן זה הם מבטלים במו ידיהם את הסיכוי לאופוזיציה, ומקדמים משטר טוטליטרי. שלטון השולל כל אפשרות להשמעת קול אחר שאינו הקול ההגמוני הנורא שהשתלט על השיח הציבורי.
וכאילו לא די בכך, המשחק הפוליטי מתנהל עכשיו במגרש הביתי כביכול. במגרש הקורץ למצביעים – רווחה, כלכלה, שליטתם החזירית של בעלי ההון, היעדר רגולציה וכיוצא באלה נושאים ראויים שאין להקל ראש בחשיבותם. אך כשהללו נישאים בפי כל תוך התעלמות מוחלטת מהשאלות הבוערות ביותר – סיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, סיום הכיבוש, חלוקת המדינה בין שני העמים היושבים בה או חתירה למדינה דו לאומית – לא נותר אלא לעשות מעשה, גם אם סימבולי, שכן הסיכוי לשינוי שואף לאפס, ולהצביע למפלגות המעמידות בראש סדר היום שלהן את הנושאים שלעיל, קרי המפלגות הערביות והמפלגות שיש להן ייצוג משמעותי של פלסטינים.

כמו כן, לאור פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר רוב שאינו יהודי בין הירדן לים, והחלת אפרטהייד דה-פקטו, הצבעה למפלגות הערביות או למפלגות שלהן יש ייצוג משמעותי של פלסטינים, המכונים כאן ערביי ישראל, הינה צו השעה לכל אותם שחייהם ועתידם במקום הזה יקרים להם, ולקוות שמהן תצמח הישועה, ואם לא ישועה אז לכל הפחות ייצוג הולם בכנסת, ואם לא ייצוג הולם בכנסת, אזי קריאת מחאה.


