• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

נתניהו והמופתי - מעבר לשואת היהודים

העמדת גורל היהודים כסיפור היחיד של השואה והנאציזם אינו חידוש של נתניהו. האם חיסולם של הצוענים, ההומואים, הנכים, השמאלנים, האינטלקטואלים היה גם הוא רעיונו של המופתי?

החידוש ההיסטורי של ראש ממשלתנו, לפיו היטלר בעצם לא רצה לחסל יהודים ורק המופתי שכנע אותו לעשות זאת, עורר רעש רב. יש שהגיבו בהומור; יש מי שתפשו זאת, ובצדק, כשלב נוסף בהסתה הנמשכת נגד העם הפלסטיני. שכתוב, שעניינו אינו בהיסטוריה אלא בכאן ובעכשיו; ביצירת תמונת מציאות המוחקת את הדיכוי המתמשך שלהם ואת זכותם שלהם לחיים בכבוד במדינתם – שתגן עליהם ועל זכויותיהם. (מוחמד בכרי ב״הארץ״, נועם שיזף ב״שיחה מקומית״).

לתחושתי, יש בכך אפילו משהו עמוק ומפחיד יותר, משהו שאין צורך בידע היסטורי אקדמי כדי להבינו. מדברי נתניהו עולה המסר, כי חיסולם של הצוענים, ההומואים, הנכים, השמאלנים, האינטלקטואלים, הנשים שאינן “טהורות” מספיק, א-נשים שאינם טהורים מספיק, ובכלל זה גם גרמנים – כל אלה אינם אלא פסיק קטן ובלתי רלוונטי. יש מי שניתן להגדירם כ”לא אנושיים” ולעשות בהם כל שצריך.

מדבריו עולה הרושם, כי הזוועה שבנאציזם ובשואה טמונה רק בגורל היהודים. האם כל שאר מעשי הרייך הגרמני לגיטימיים? מה עם כל אותם “לא יהודים” שאותן דרכי חיסול ודיכוי איומות ננקטו גם נגדם? מי שהוצגו גם הם כ”לא אנושיים”, כחלשים ומחלישים, כמזיקים לטוהר ולחוסן העם. ואותה מכונת השמדה, שתוכננה ובוצעה על ידי רבים כל כך מן העם הגרמני – האם גם עמם שוחח המופתי אחד אחד ושכנע אותם? האם הוא זה שתכנן את מחנות הריכוז ותאי הגז והפעיל אותם בכוחותיו שלו?

השואה על כל קורבנותיה נתאפשרה לא רק בשל החלטת המנהיג. היתה זו גם נכונותם של רבים – “כוחות הסדר” ואזרחים  – לבצעה ולהאמין בנחיצותה. ביססה אותה אחת מהנחות היסוד של התורה הנאצית, כי יש מי שמחלישים את העם ואת חוסנו בעצם מהותם וקיומם. כי הבא להחלישך – מותר ורצוי והכרחי להשכים להורגו. התורה הנאצית נשענה גם על הטענה, כי יש להגן על תרבות המערב בכל דרך מפני המזרח המנוון. ובמאבק נגד חיסול הגזע, העם, הכל מותר. לכן חוסלו גם הצוענים, ההומוסקסואלים (שגם במדינתנו המפוארת יש מי שרואים בהם נגע המסוכן לעם, לחוסנו ולתורתו), השמאלנים. חוסלו גם נשים, שפגעו בטוהר הגזע. חוסלו גם האינטלקטואלים – מי שסירבו לקבל תורה אחת, ידע אחד ותרבות אחת בלבד. אידיאולוגיה זו לא צצה פתאום עם הופעתו של המופתי בחדריו של היטלר. אני בטוחה גם, שהתעלמות נתניהו מכל אלה אינה באה אך ורק מידע היסטורי חסר.

במילים פשוטות, העמדת גורל היהודים כסיפור היחיד של השואה והנאציזם אינו חידוש של נתניהו. כך גם ראיית הסיפור הציוני כנדבך בהתחזקות ערכי המערב על מול אלה המנוונים ומסואבים של המזרח. “סיפורו הציוני” של נתניהו עם זאת מעלה בדרגה את אותה הנחה, שכל מי שמחליש/ה את חוסן העם, כל מי שאינו חזק/ה או טהור/ה מספיק – מן הדין לטפל בו, “לנטרל” אותו ואם אין ברירה – לחסלו.

 

השואה על כל קורבנותיה נתאפשרה לא רק בשל החלטת המנהיג. היתה זו גם נכונותם של רבים – “כוחות הסדר” ואזרחים – לבצעה ולהאמין בנחיצותה. ביססה אותה אחת מהנחות היסוד של התורה הנאצית, כי יש מי שמחלישים את העם ואת חוסנו בעצם מהותם וקיומם. כי הבא להחלישך – מותר ורצוי והכרחי להשכים להורגו

לא נעים לומר, אך זהו המסר שעולה ממדיניות הממשלות האחרונות בצורה בוטה ובלתי מוסווית. אני זוכרת את תחילת תקופת שלטונו של נתניהו – את מאבקן של האמהות החד-הוריות, את ויקי כנפו. כבר אז, הפנה נתניהו אצבע מאשימה אל המוחלשות ואמר במפורש: “הן חיות על חשבונכם”. כלומר, מחלישות אתכם. מזיקות לכם. כך גם לגבי המובטלים ועוד ועוד – בתהליך נמשך של ביטול רשת הביטחון לכל המוחלשות/ים. תהליך הנמשך עד היום במדיניות האנטי-חברתית הבוטה של ממשלותיו. ולצד מדיניות זו עומדת הטענה – הוכיחו את תרומתכם/ן למדינה. רק כך נדע שמגיע לכם/ן, ולו במעט. כך, למשל, אותה תביעה להוכחת כושר השתכרות, המוצגת שוב ושוב. וכך גם לגבי קבלת הזכאות לדיור ציבורי, לסיוע בשכר דירה, לדמי אבטלה ועוד. וזאת במציאות בה העבודות הזמינות היחידות הן עבודות קבלן, בתת שכר. וזוהי רק דוגמה אחת מני רבות.

בקצרה, כל תקופת שלטונו מציג נתניהו מדיניות שמבססת ובונה תמונה של מציאות על פיה ה”חלשים” מזיקים לחוסנו של העם ומכאן למדינתו, שנועדה רק עבורו. נכון, לעתים גם המוחלשים מקבלים פירור או שניים, כשלא ניתן להשתיקם או כשיש צורך לגייסם אל אותו “יחד” הפועל למען העם. נכון, הצגת המזרח כמנוון וכמאיים עוברת שינוי לאור צרכי המציאות, שבו הופכת המילה “ערבים”/”פלסטינים” לשם נרדף לאותו מזרח שטני, וכל מי שיהודים הם נקיים. נכון. אך גם אלה נמדדים כל הזמן במחירה של התרומה למדינה, שהפכה להיות זהה לשלטון. שלטון, שבעיקרון הוא עדיין מערבי ואשכנזי ודובר בשם המערב. תרומה שלעתים מתבטאת בשירות צבאי, לעתים בתמיכה בשלטון, לעתים בסממנים יהודים – אך הדרישה לעולם קיימת.

אינני באה להשוות, כיוון שההיסטוריה לעולם אינה זהה. בעלי הכוח שואפי השלטון, שמי שנבראו בצלם הם כלי עבורם, לעולם ימצאו דרכים חדשות ומופלאות לחסל ולשמור שלטונם, כוחם והונם. אינני משווה גם כי כאשר ניתן יהיה כבר להשוות, על באמת, יהיה זה מאוחר מדי. לכולנו.

גם בגרמניה רבים וטובים המשיכו בחייהם ללא כל כוונה רעה. חלקם קבלו והשתתפו בפה מלא אך חלק גדול ניסו פשוט להמשיך בחייהם. לשרוד. הסכמתם היתה הסכמה שבשתיקה, ולעתים גם של חוסר ברירה בגלל צרכי השרדותם שלהם עצמם. חלקם נהרגו כחיילים במלחמות השלטון וחלקם בידיו – במחנות הריכוז ובידי כוחות הסדר שלו – מפני שאחר זמן נתגלה שגם הם אינם טהורים מספיק או חזקים מספיק ולכן גם הם מהווים איום על “חוסנו של העם” ויש לחסלם.

אני עצמי, קשה היה לי להצטרף לבדיחות השונות על בורותו ההיסטורית של ראש הממשלה. אותי, הם הכניסו להתקף חרדה – זה שהביא אותי לכתוב דברים אלה והעלה בי את הצורך לעלות על הגגות ולזעוק בקול גדול: גם הסכמה שבשתיקה הינה הסכמה. אי-התנערות ממה שמונח כאן מתחת לדברים גם היא שיתוף פעולה. ובסופו של דבר, אי התנערות זו פוגעת ותפגע לא רק ב”חלשים” וב”אחרים” שנגדם מופעלת עתה תפיסה זו של המציאות ושל החיים הראויים. שהרי גם אם יש בממשלה זו הנשענת על הדרת המוחלשים או במוסדות אחרים של המדינה ייצוג מזרחי, רוסי, אתיופי, נשי, או נכה כלשהיא – עדיין ייצוג זה אינו בהכרח משרת את קהילתם. ואפשר להמשיך ולהילחם ולהיות במו”מ עם השלטון על כל זכות וזכות ויחד עם זאת להתנער מאותן אמירות ואותן עשיות המממשות את הזכות לפגיעה במי שמעצם קיומם נתפסים במסוכנים.

ימים קשים יש לנו כאן. ימים בהם איננו שליטות עוד על חיינו ועל מותנו. אך שליטה זו לא תבוא לעולם בכך שנסכים ללקיחת חייהם ועתידם של אחרים, ולו גם, כנאמר בהסכמה שבשתיקה ומתוך רצון להביא להישג זה או אחר במאבקנו שלנו.

כנראה שיעניין אותך גם: