קל מדי לפטור את סוכנות הדיכוי בטיפת חלב בהפנמת השוט, בצריבה הגנטית של הפטריארכיה בעצמותיהן, בעובדה שהן רק מעבירות הלאה את מורשת הסבל כדי שגם אנחנו נישא קצת בנטל. קל מדי, אז אני מנסה להבין למה בת הדוד שלי עזבה הבוקר את טיפת חלב בדמעות
“למה כל פעם הבנים מעיפים אותנו?”, שאלתי את המורה לספורט. “אנחנו היינו פה קודם”. “זה לא מגרש גומי, זה מגרש כדורגל”, הוא אמר. “אבל בנים תמיד משחקים כדורגל ובנות משחקות גומי, אז הם תמיד יעיפו אותנו” אמרתי, “לא נכון”, הוא ענה, “גם את יכולה לשחק כדורגל”. טלי גולדרינג על התנגשות…
עוד בספטמבר התלוננו ארגוני נשים על הפגיעה בתלמידות בבית שמש, אך לשווא. תמי קצביאן על הדרת נשים בחסות המדינה, המתרחשת גם במרחב החרדי וגם במרחב החילוני – שמתהדר בליברליות שלו
חילונים הם ממש לא השחורים של ישראל, וחילוניות אינה תמיד סממן ל”נאורות”. אלמוג בהר על ההכרח להתמודד עם מודל ההפרדה החרדי, מבפנים ובמחוץ, אבל רק במקביל להתמודדות עם הדרת נשים ממרחבים פוליטייים וחברתיים נוספים
סרטון קמפיין של האיחוד האירופי נגד זנות, המשתמש בטריק של הפיכת צרכני המין לצרכניות מנומסות שגומרות, משלמות ומסתלקות, מחטיא את הבעיה האמיתית: הלקוחות. רעות גיא מסבירה
שוכנות האוהלים ברחובות מחכות ומחכות לתשובות מעמידר והפסיקו מזמן לעורר עניין ציבורי. יורם שורק עם הסיפורים של שתיים מהן, שלא הופיעו על מסכי פסטיבל סרטי הנשים ברחובות – רבע שעה הליכה משם
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
