כשההיגיון האתנו-לאומי מאפיל על ההיגיון של ההון: עשרה יישובים קהילתיים המתוכננים במבואות ערד מסעירים את הנגב. המתנגדים והתומכים אולי לא מודעים לכך שזו תוכנית שהתחילה ותיגמר על הנייר בלבד. אז למה ממשיכים לתכנן?
היסטוריונים לא משתגעים על מידע שמגיע מהקורבן, אבל מה לעשות שהארכיונים הקשורים לפרשות מזרחיות סגורים כמו תאומים סיאמיים של ארכיוני הוותיקן. על ארכיבים עלומים, עיתונאים שותקים וילדים שתוקים
פתרון חלקי של תעלומת הילדים התימנים שנעלמו נמצא כנראה בתיקי האימוצים, אך דווקא נושא זה נותר מעורפל מאד. הוועדות מדווחות שבדקו כ-3,000 תיקים בעוד שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת רק על 1,016 אימוצים באותן שנים. פער תמוה. לא?
קצין משטרה אמר שההפגנה בלתי חוקית וציווה על מג”ב לדחוף את ההפגנה במורד המדרגות לכיוון שער שכם. אף שזו הייתה הפגנה חוקית לחלוטין, זו הייתה הפגנה פלסטינית. והפגנה פלסטינית לעולם אינה הפגנה, היא “עימותים עם שוטרי מג”ב”
זה מה שיש לרמי אומודל (Remi Omodele), חברה מברקלי, אפרו-אמריקאית שנשואה ליהודי אמריקאי לבן, להוסיף לאמירתו של אובמה לפיה “טרייבון מרטין יכול היה להיות אני”
הפרויקט של ה”יהודי-ערבי” מנסה להדגיש קשר היסטורי ונקודות דמיון קרובות כמו מראה חיצוני דומה, מנהגים וכו’, אך במקביל מתעלם ממרכיב השפה כשפה חיה, זמינה ואמיתית. מחשבות על המושג
כשאנחנו יודעים מראש מה תפסוק ההלכה הליברלית, לא רק הסקרנות יוצאת נפגעת: הדיון על סגירת עסקים בשבת בתל אביב מזמן חשיבה מורכבת יותר מאשר כפייה וחופש, נאורות וחשכה, קידמה וקיבעון
ראשית רמסו את הדתיות המתונה של המזרחים ודחפו את חלקם לחרדיות קיצונית שמקורה באשכנז. לאחר מכן האשימו את המזרחים בחרדיות שמקורה אשכנזי, ועכשיו רות קלדרון ממציאה מחדש את היהדות המתונה כאילו לא היו דברים מעולם