החלטת האו”ם 2334 הזמינה ג’אגלינג עוצר נשימה על הציר שבין האמת לשקר – חגיגה של ספינים, חצאי אמיתות ועיוות של מציאות היסטורית. כל אלה סייעו לנתניהו להפוך את ישראל לקורבן המוחלט, לבנות קייס מדיני מזויף ולקרוע קרע ביחסים עם המדינות החברות במועצת הביטחון
חשיפת הארכיונים מזמנת חגיגה של ממש לשוחרי העובדות, הנאחזים בהן כדי לערפל את מסגרת הדיון שבתוכה הן מפורשות. זאת משום שפועל כאן דחף פנטזמטי אשר לפיו ישראל היא מדינת חוק וסדר, שיעוות כל עובדה כך שתתאים לפנטזיה
קורותיו של נעם קמינר, שהאמין בכל לב בצורך בשותפות של ממש עם האזרחים הערבים בישראל, הם ההיסטוריה של מה שקרוי “השמאל הישראלי”. האבל עליו מעלה שאלות על השינוי הדרמטי שחל בדפוסי הפעולה של הסטודנטים בישראל מאז ימי “קמפוס” השוקקים
היסטוריה שבעל-פה מקשיבה לקולותיהם של נשים וגברים, אנשים רגילים, ומאפשרת לחוויות שלהם, למחשבותיהם, לאכזבותיהם, להיות חלק מהזיכרון החברתי הרחב. זהו קטע מתוך פרויקט מחקר יחיד מסוגו על דימונה, שיוצג השבוע לראשונה
כל מי שמבינים שלא ניתן לכונן מדינה דמוקרטית-ליברלית ראויה בלא מאבק חסר פשרות כנגד מעשי אונס, חשו השבוע צביטה כפולה בלב: האנס משה קצב שוחרר לביתו, הקורבן יונתן היילו לא זכה לחנינה מידי הנשיא. אך האם אנחנו צריכים לדבר על שני המקרים בנשימה אחת?
על רקע חוק הלבנת המאחזים וההסכם הדשן עם מתנחלי עמונה, ולאחר הצבעת מועצת הביטחון של האו”ם ומצוקת-כל-העולם-נגדנו שאליה נקלע ממשל נתניהו, מספר עצות לפוליטיקאים – מה עליהם לעשות כדי להמשיך בהפרחת השממה
התקשורת שותה בקשית את השיח של הימין, ובימים האחרונים התגייסה להפיץ ידיעות מסולפות על התנהלותו של ח״כ באסל גטאס לאור האישומים נגדו – כאשר העובדות לא מעניינות איש. ובסופו של דבר, לא שמענו מלה אחת על מצבם של האסירים הפוליטיים
מיקומה של ישראל בראש סולם העוני והאי-שוויון ב-OECD לא הפריע לכנסת לקצץ השבוע 1.2 מיליארד בשיכון, רווחה, בריאות וחינוך. כי הכרעה על תקציב במחוזותינו היא מאבק בין מפלגות הקואליציה, ולא דיון דמוקרטי על סדר עדיפויות חברתי וכלכלי
החברה הזנאית השכילה ליצור בתוכה תת קבוצה שעליה לא חלים חוקי אנוש; קבוצת נשים שמותר לשלוט ולהתעלל בהן, להפקירן ולהשתמש בהן בתשלום. עד מתי נמשיך להתחמק מעימות עם חצי מיליון זנאים שחיים בתוכנו? לקראת אירוע “באות לזנאים” ביום ה’ הקרוב