יהודים ויהודיות בישראל רואים בהנפת דגלי פלסטין, בציון הנכבה ובקריאות לשיבה איום ממשי, אולם דווקא התרת הקשר שיצרה הציונות בין קיום לקיום קולוניאלי היא שתאפשר קיום פוליטי יהודי ממשי בישראל
היום, תשעה באב, כחודש ימים מאז אירוע הגאווה שבו בחור הומו החליט שחוסר ההסכמה הפוליטית בינינו הוא סיבה טובה לדפוק לי מכות, חודשיים להריגתו של איאד אל חלאק על ידי שוטרי מג"ב, חמש שנים להירצחה של שירה בנקי. בעיצומו של תהליך החלמה, אני קוראת לקהילה שלי לפעול
כדי להזכיר שיש מי שמסרבות לשימוש במאבק שלנו לשם רמיסת אחרות. במקום הקואליציה ההולכת ונרקמת של החלקים החזקים יותר של קהילת הלהטב"ק עם מערכים שונים של דיכוי, קראנו לדמיין אפשרויות אחרות
כשהנכבה מתמשכת והיא תמונת מצב, מציאות ושגרת חיים שמחלחלת בך – אתה לא צריך יום מיוחד לזכור את העוול והאסון הפרטיים והקולקטיביים. ובאופק אין שום שינוי או הכרה והזדהות
במסווה של כתיבה אינפורמטיבית על כנס שמתקיים בהרוורד, מצליחה מערכת ynet לרקום מסרים של הפחדה בשתי שפות. אותו הכנס, אותם הדוברים, אבל באנגלית ובעברית האנטישמיות מצלצלת אחרת
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
