טרכטנברג נשמע כמו אורח ממאדים שרק עכשיו גילה שיש עניים בישראל. התגובה שלו לא מפתיעה ולא מאכזבת, היא תגובה אוטומטית של אדם שנחלץ להגן על אמונתו. אבל מי שחברה צודקת נמצאת אצלו בעדיפות גבוהה מזו של מדיניות פיסקאלית, צריך להמשיך להיאבק
הממשלה – המעסיקה הגדולה במשק – מעוניינת לשלם מינימום שכר. כזה שמספיק כדי לחיות, אבל לא מספיק לחיים של כבוד. פרק 11 בסדרת מאמרים מיוחדת על פירמידת השכר ושוק העבודה בישראל
רגע לפני פרסום מסקנותיה של ועדת טרכטנברג, שאין ממש סיבה לצפות להן, כדאי שנשאל ונבין מהו האופק של המאבק החברתי שהחל פה בקיץ 2011? סיכום ביניים של מחאת האוהלים, חלק שלישי ואחרון
“ליידי גלובס” טישטשו את כוחה של דפני ליף בסנסציה זולה. ובכלל, ראוי לשאול על רשימת “50 המשפיעות” – כיצד יכולות לדור בכפיפה אחת יו”ריות הבנקים ומנהיגות המחאה, כאילו קורצו מאותו חומר, ואיפה בדיוק עיתונאיות כמו קרן נויבך או פעילות חברתיות?
על פני החוויה המשותפת של העבודה, המשפחה, החינוך, השלטון והשפה נחרטו אט-אט, הסבל, החרדה, האלימות והשיגעון עד שפתאום התגבשו לדיוקן שבהביטנו בו, אנו נבהלים מעצמנו. חזון זה מניע לשינוי