לי-און הדר השווה בין אסיאתים אמריקאים למזרחים בישראל כדי לשכפל שוב את הטענה הסטריאוטיפית והמיושנת בדבר “הבכיינות המזרחית”. צבי בן-דור בנית מסלק אפילו את כרעי התרנגולת
על פי ההיררכיה המופרכת של עורך וואלה, ינון מגל, עיתונאי הנאמן למצפונו המקצועי אינו מספיק יהודי וישראלי. מה שקורה באתר שלו הוא עוד דוגמה לכך שבימים אלה, בהם העיתונות המגויסת משמיעה קול אחיד, לאומני ופחדני, קולו של “הארץ” הוא קול אמיץ
לכאורה, הייתי אמור כמעט ליהנות מן העובדה ש”הארץ” הסלים את המלחמה ב”ספיר סבח” ותיאר אותה בקריקטורה היומית כרוצחת סדרתית. אבל מדובר בהסתה מהסוג הנמוך ביותר. יש כאן כל כך הרבה קיצורי דרך למחשבה וכל כך הרבה מיזוגניות ושנאת אחר, שקשה לתאר
בחירתו של לונדון להימנע מהתמודדות עם השאלות הקשות בפרשת חטיפת ילדי תימן, קשורה באופן הדוק לזהות שלו כבן הגמוניה מנשלת, לסירובו לוותר על הון סימבולי שהוא ושכמותו מחזיקים בידיהם
מצד אחד התרפקות על פנטזיה של עבר יצרני, שוויוני, פמיניסטי, משוחרר וחופשי והתעלמות מאי-השוויון, השוביניזם, הדיכוי והנישול שהיו חלק בלתי נפרד מעבר זה, ומצד שני המשך ההתעללות והחלשת המוחלשים. רשימה על זיכרון ודמיון
דרעי ספר את אסף ליברמן מתחנת השידור הצבאית כאשכנזי. בלי להתמודד עם אשכנזיות התחנה, ליברמן נזעק בשם אמו הפרסית. יורם בלומנקרנץ מבהיר לליברמן שפוליטיקה מזרחית אינה נגזרת של ביולוגיה