דיון מתגלגל סביב זהויות וקדימויות פוליטיות עקב מפגש בין אג’נדה מזרחית למעמדית בחוג בית של דעם, מעלה לסדר היום את האתגר החשוב ביותר בישראל כיום: יצירת גשר בין פוליטיקה מעמדית לפוליטיקה של דיכוי אתני, מגדרי ולאומי
שוב פורסמו נתוני הזכאות לבגרות, וגם הפעם התכסו במילים “יישובים חזקים” ו”אוכלוסיות חלשות”, העיקר שלא נגיד שהגזענות נגד מזרחים חיה ובועטת, מעיפה אותנו לתחתית החינוך, החברה והכלכלה
מתוך אינטרסים צרים לשווק את הקרקעות לבעלי הון, פועל מנהל מקרקעי ישראל מאחורי גבן של המשפחות היושבות בליפתא מאז 48′. בעלי בתים ערביים אחרים בשכונות אחרות שנכבשו במלחמה, למשל קטמון, זכו מזמן להסדיר את הבעלות החוקית על בתיהם. יוני יוחנן, תושב השכונה, על נחישותם של אנשי ליפתא להיאבק בגזענות המוסדית
בספרה החדש אליזבת אנדרסון, אחת הפילוסופיות הפוליטיות החשובות כיום, עוסקת בניתוח אי-שוויון בין קבוצות שונות. הפתרון שהיא מציעה לחברות כמו החברה הישראלית, הרוויות במנגנוני סגרגציה שמבטיחים את הגדלת הפערים, הוא אינטגרציה חברתית
העיר השחורה נמצאת במרחק יריקה מהעיר הלבנה, ובכל זאת מצליחה להסתתר מעיניו הבולשות אחר הזדמנויות של ראש העיר. כרמן אלמקייס מסבירה מדוע מי שמאמין בצדק חברתי צריך להדיר רגליו מאירועי הלילה הלבן ולהדרים לחגיגות הלילה השחור
אני לא יודעת מה היה קורה לי אם כילדה קטנה שלא גרה בתל אביב ולא מכירה עוד אנשים כמוה, הייתי צריכה לשמוע איך מגנים את מי שאני ומסבירים כמה זה לא בסדר. ספיר סלוצקר-עמראן על גילויי הלהט”בופוביה האחרונים
לא שאלה, לא בירור, לא התייעצות – הפחדה: יעל בן יפת על הזימונים ששלחה משטרת ישראל לפעילים/ות לקראת הקיץ, ועל מי שבאמת יש לחקור בגין ההזנחה של שכונות הדרום
אחת לזמן מה עולה הקהילה האתיופית לסדר היום הציבורי. אמנם, הכרה במה שצריכה מדינת ישראל לעשות, היא צעד הכרחי, אבל באמת הגיע הזמן לעבור משלב ההכרה לשלב העשייה. דני אדמסו משיב לאריה עמית