“האיראנים מרגישים שהעובדה שמונעים מהם להשיג ידע גרעיני זו בריונות כלפיהם”, קובע אנאליסט ועורך איראני. הפרספקטיבה האיראנית על המשבר הנוכחי, האפשרות של תקיפה ישראלית והסיכויים לפשרה
האפליה החוקית, על צורותיה השונות, מעניקה לחיילי צה”ל גיבוי להתנהגות אלימה כלפי הפלסטינים, ליושבי המאחזים הצדקה להשתלט על שטחים פרטיים ולנערים במרכז ירושלים תעוזה לבצע לינץ’
הוא הגיע ליישוב המשותף בגיל 16 ונשאר בו עד יומו האחרון כגשר של זהב בין היהודים והערבים. אין להתפלא על כך שהמספיד הערבי כינה אותו “חלוץ” ומיהר לתקן שאמנם היה חלוץ, אבל במובן החיובי של המילה
בעקבות עמותות השמאל וארגוני זכויות האדם, אימצו בעמותת הימין רגבים את אפיק הפעולה המשפטי. הם לא בוחלים באף אמצעי שיאיץ במדינה להלום בכל הכוח דווקא באוכלוסייה המדוכאת ביותר, בדרך לשמירה על אדמת הלאום. הכירו את עמותת רגבים
הסרט “כך ראינו”, המורכב מסרטוני 8 מ”מ של צלמים חובבים – רובם-ככולם גברים יהודים אשכנזים בני המעמד הבינוני – מעורר תחושת נחת נוסטלגית מענגת לצד חוויית אי-נחת פוליטית עמוקה. ובכך כוחו
מחקר של גוף ביטחוניסטי ישראלי אודות “מי הם מתאבדי הטרור הפלסטינים” מראה כי הפרת זכויות אדם פוגעת בביטחון, ואילו קידומן תורם לו באופן ברור. יריב מוהר מבאר
העובדה שגדעון לוי וסער סקלי הפכו לדמויות ריאליטי כה מוצלחות, בעוד נשים בעלות דעות דמות לא זוכות לאהדת הקהל או לחיבוק הטלוויזיוני, נעוצה אולי בהיותם הצאצאים של יפי הבלורית והתואר המיתיים. תום מהגר צפה ב”מחוברים 2″ וחשב שהנה עוד רגע קט וגדעון לוי שב למוטב
כך, בציניות אין קץ, נמנע בית המשפט העליון מעימות עם מדינת ישראל, רכבת ישראל ותושבי מבשרת ציון – שילוב כוחות ואינטרסים כלכליים שעדיף להימנע מלהסתבך איתו שלא לצורך. ומי שמשלמים את המחיר הם תושבי בית איכסא. מאמר שני מתוך פרויקט “פסיקה במבחן”
ברוח מסקנותיה של ועדת לוי, פרסם הבוקר הארץ רשימה תמוהה שבסיסה התעלמות מהכיבוש הישראלי. אילנה ברנשטיין קראה ותהתה שמא קיבל הכותב הוראה מהעורך לכתוב רשימה מעודדת לסוף שבוע מהביל, למען ישמחו קוראי הארץ ברגע של פציפיזם
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
