פארק קק״ל איילון-קנדה הוקם על חורבות כפרים פלסטינים שישראל כבשה ב-67׳ וגירשה את תושביהם. כעת מוצבים שם מתקני שעשועים לצד שרידי בית הקברות. באופן אירוני, שמו של לוחם זכויות אדם ידוע מתנוסס בגאון על קיר התורמים במקום ומעורר תמיהה בקרב פליטי הכפרים המפוזרים ברחבי העולם
שוב נתניהו מצליח למשוך אחריו עדר תומכים – כולל מרצ – בגל ההסתה הנוכחי כנגד חברי הכנסת מטעם בל”ד. הוא משקף את מה שמרבית החברה הישראלית חושבת: זכויות הערבים בישראל מותנות ברמת הכניעות שלהם
מדינת ישראל מעמידה לדין חייל מג״ב שדיווח ללהב״ה על יהודיות המקיימות קשרים עם פלסטינים. זו רק מראית עין ליברלית מצד מדינה שממשיכה להעמיק את האלימות הממוסדת משני צדי הקו הירוק: פלסטיני יכול להיות רק האויב, כמו שרקיה עיד אבו עיד היא קודם כל מחבלת. מול זה דרושה לנו שפה חדשה
פעילת תעאיוש על החשיבות של ליווי פלסטינים, הנתונים להתעמרות מתמדת עד כדי סכנת חיים מצד מתנחלים אלימים ומערכות אכיפת חוק שמשתפות עימם פעולה. ועל חשיבותה של העדות
כיצד שכחו חלקים גדולים במשטרת ישראל, בשב”כ ובצה”ל שתפקידם להגן על הדמוקרטיה וזכויות האדם והפכו למגיניה של דיקטטורה צבאית בת קרוב ליובל. תזכורת כואבת למובן מאליו שהפך לבלתי מובן בעליל
״סכנה לדמוקרטיה הישראלית״, ״אכלו לי שתו לי״ ו״מי שרוצה מצליח״ הם רק כמה מהביטויים הקיטשיים העומדים במרכז השיח הפוליטי והחברתי בישראל. זה מקל עלינו להתכחש לחרא: לדיכוי של מי שלא נולדו לקבוצה הנכונה, לרדיפת מתנגדי משטר ולצווי איסור פרסום
לישראל אין שום זכות לפעול נגד עזרא נאווי על בסיס פעילותו בשטחים או לשפוט אנשים חסרי זכויות אזרחיות ופוליטיות. הסיבה האמיתית לרדיפה של נאווי היא התרומה האדירה שלו לפלסטינים משוללי הזכויות והמכשולים שהוא מצליח להציב בפני מפעל ההתנחלות המתועב
יכולה להיות ביקורת רבה וצודקת כנגד ״שוברים שתיקה״ אבל המשקל של חשיפת העדויות שלהם הוא לחלוטין לא מובן מאליו בחברה שמדחיקה ומשתיקה. השאלה החשובה באמת היא: איך אנחנו המזרחים יכולים ליצור תנועת שלום, למען הורינו ולמען ילדינו?