אם החייל מהתקרית בנבי סלאח היה פועל כפי שעשרות-אלפים היו רוצים, ויורה בילד המגובס? נו, אז היה מתנהל דיון ציבורי על הוראות הפתיחה באש, וזהו. מזעזע, אולי, אבל לא משנה את מאזן הנוחות של הישראלים
יש את בוגרי גלי צה”ל. אלה שלא צריך לדמיין איך הם נראים שכן הם מופיעים לפנינו חדשות לבקרים, אלה שלא מזיעים בשמש. ויש את מי שאתם רואים לפניכם – נתיניה של ישראל השנייה, האנטיתזה של “מלח הארץ”. מבט על חיילי מג״ב
הקליפ של המוזיקאי הפלסטיני ג׳ואן ספדי, הטוען שמזרחים הם בעצם ערבים, מצליח לזלזל גם בתרבות הערבית וגם בזהות המזרחית, ולאמץ קריאה לבנה ומערבית של המזה״ת. אבל אפשר גם לראות אותו כעוד אבן דרך בניסיונות האחרונים לדיאלוג פלסטיני-מזרחי עוקף אשכנזים
בחג הסוכות של שנת 2000, בשיא אינתיפאדת אל-אקצא, נחסמה חצי מרצועת עזה לטובת מסע אופניים של תושבי גוש קטיף. באותו יום למד החייל נדב פרץ שמה שאנחנו מכנים “נורמליות” ו”הגנה” הוא בעצם מפגן כוח שרירותי ומיותר
שריפתו של התינוק עלי מסמלת את אשר קורה כל יום תחת עולו של כיבוש אלים, שהפך בלתי נראה ובלתי מדובר. המתנחלים, שכוחות הביטחון עומדים לשירותם, רק משבשים את המבנה שלו מדי פעם
הצעת החוק להזנה בכפייה, שעולה להצבעה השבוע, מראה איזה מין מדינת חוק היא ישראל: כשהחוק עובד לטובת המחוקק, הוא ממהר לאכוף אותו. כשבג״צ מתערב – סותמים לו את הפה, ובוראים חוק חדש
המאבק המזרחי הנוכחי תוקף בעיקר את השמאל על חטאו ההיסטורי נגד המזרחים. אבל פגיעה כלכלית, אפליה והסללה היו נחלת הימין והשמאל כאחד – ובפרט, נחלת ממשלת הימין בראשות נתניהו. מי שמתקיף רק את השמאל מספק לימין מסך ערפל, תחתיו הוא יכול להמשיך בעוול הכלכלי הנעשה לחלק גדול מהמזרחים
נדמה שאם לא יורים עלינו טילים משם, עזה נמחקת לנו מהתודעה. רעות מור, שהשתתפה במשט משוודיה לעזה ב-2012 ותוחקרה השבוע בידי השב״כ על פעילותה, עם כמה דברים שכדאי לדעת על המצור, המשטים והסיקור התקשורתי. מדור השאלון השבועי
התכנון היה לקיים אירוע ישראלי-פלסטיני, כיאה ליוזמה שהחזון שלה מתנגד למנגנוני ההפרדה של הכיבוש. אבל על אף הקסם המובן ש״במפגש משותף״, הוא לא באמת אפשרי כרגע
קברנטי המשק גורמים להשתרשות התחושה כי הסכסוך ניתן ל”ניהול” ואינו מחייב חתירה להסדר מדיני. אך זוהי אשליה עצמית עמוקה שמתעלמת מהמחיר הכבד. מסמך חדש של מרכז אדוה