מבט לאחור על פרשת הירי בחברון מוכיח שאנו זקוקים לחינוך לזכויות אדם ולמשפט בינלאומי הומניטרי. פרויקט החינוך של האגודה לזכויות האזרח מדגים מהן אבני היסוד לבניית אזרחות מודעת, ריבונית ושקולה
המדינה שומרת היטב על ההפרדה ביני ובין דארין טאטור, משוררת מהכפר ריינה הנמצאת במעצר בית על שיריה. היא דואגת שלא אעבור את חומת ההפרדה, זו שבלב וזו שבנויה מבטון. קילומטרים ספורים מפרידים בינינו ועולם שלם של חלוקה גזעית: את דארין הכניסו לכלוב על המילים שלה, על האומץ
גופים ישראלים – הצבא, למשל – מבצעים באופן שיטתי צנזורה, ביזה והעלמה של ארכיונים פלסטיניים. ואיפה בכל זה המוזיאונים בישראל? והעיתונות? והאקדמיה? גם הם, כמו רבים אחרים, נוקטים בטקטיקה של צנזורה עצמית
תנועה חדשה מציעה חלופה מרגשת למודלים של מדינה דו-לאומית או שתי מדינות לשני עמים. ההבנה העמוקה של הקשר שחשים שני העמים לכברת הארץ בין הים לנהר מאפשרת למתנחלים ולפלסטינים לעבוד שכם אל שכם לקידום המודל. ביום חמישי יערך הכנס השנתי של התנועה
האסטרטגיה הישראלית של הריסת בתי פלסטינים לצורך שימור משטר הכיבוש ופינוי מרחב להתנחלויות היא ותיקה וידועה. אלא שבגל ההריסות הנוכחי יש כמה חידושים, בין היתר – הנסיון המכוון לפגוע בתשתיות ובסיוע ההומניטרי לפלסטינים מטעם האיחוד האירופי
“המקום הזה הוא המצאה שטנית, הדבר הקרוב ביותר לגיהינום”, אומרת ואלא, בת 24, שחיה אי-שם מעבר למחסום שועאפט. פרק מספרו החדש של ניר ברעם, שנכתב בעקבות מסע של שנה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים
אי אפשר להמשיך להיתמם: גם הפלסטינים בעלי תעודת הזהות הכחולה לא ניצלים מזרועם האלימה של החוק והממסד הישראלים. חוט ישיר עובר בין מאורעות אוקטובר, לפני 16 שנה, לבין המתקפה האלימה על מייסם אבו אלקיעאן
לרגל זכייתו של פרופ׳ דוד שולמן, חוקר דרום הודו, בפרס ישראל לשנת 2016, מובא כאן פרק מספר שכתב בכובעו כפעיל תעאיוש. 14 שנים מאוחר יותר, הכיבוש עומד בעינו
מתרבים בארץ הקולות המבקשים להכחיש ולהדחיק לחלוטין את הנכבה. דווקא בעת שהעם היהודי זוכר את השואה עליו גם לזכור את העם הפלסטיני והעוול הנעשה לו. את האמת אי אפשר להסתיר, צריך ללמוד לחיות איתה