מנהיגים לא נכבדים, נמאסתם עלינו. אנחנו חייבות לעצור את זה. אנחנו שחפצות בחיים. אנחנו שעוד לא הצטרפנו לכת היגון והמוות, הסגידה להמנון ולדגל. אנחנו שיודעות שאפשר לחיות אחרת. כי אין פתרון לחיים פה מלבד חיים בשוויון מהותי, רב-מימדי ועמוק
בצפיפות אדירה, עם מים מזוהמים ותשתיות רעועות, צעדי מניעה שנראים לנו היום כל כך טריוויאליים, כמו שמירה על ריחוק חברתי ושטיפת ידיים, הם פריבילגיה אדירה ברצועת עזה. על קמפיין תרומות למקום שאנחנו חייבים להמשיך לדבר עליו – ולא רק בתקופה הזאת
אם נרצה שתהיה יום אחד אפשרות למפגש ממשי בין יהודים לפלסטינים, נצטרך קודם כל לחייב את עצמנו לעצור את האלימות, את השליטה, את הגירוש ואת הרצח. עמדה נשית-דתית יכולה לתרום הרבה לקידומה של התחייבות שכזאת
אל-מעִין היה ביתה של משפחתי, אבו סיתה, במשך מאות שנים. כיום בני משפחתי הם פליטים ברצועת עזה ועל אדמותינו יושבים קיבוצים. תגובותיהם של מבקרים בתערוכה על תולדות הכפר, לימדו אותי רבות על אלה שנמנעה מהם הגישה אל האמת, קורבנות ההשתקה של הנכבה
הפלסטינים יפסיקו לחשוב על זכות השיבה, יפנו את כוחם ומרצם לשיקום ועזה תשגשג. איך הנסים האלה יקרו? ב”הארץ” יש מי שחושבים שצריך למנוע מהם את התמיכה של אונר”א וככה הם ישכחו את המולדת. תגובה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
