במקום לזרות חול בעיני הציבור עם "שתי מדינות לשני עמים", יש להכיר בכך שישראל כבר סיפחה בפועל את שטחי האפרטהייד המכונים "השטחים הכבושים", ולכונן משטר דמוקרטי על כל הארץ. את המאבק העקר לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית יש להחליף במאבק יעיל לזכויות אדם
מנשייה הייתה אמורה להימחק מההוויה התל אביבית, אלא שדווקא קבורת החמור שלה קיבעה אותה בזיכרון הקולקטיבי, והפכה את פארק צ׳רלס קלור לאחוזת קבר ללא מצבה. הנוכחות הזאת היא שאיפשרה לענת אבן ליצור סרט שהוא כולו תפילת יזכור • מגזין קולנוע דרום
רדיפה פוליטית וסתימת פיות? כשמדובר במאבק המזרחי או הפלסטיני, השמאל הלבן לא תמיד עקבי בדרישותיו. למשל עכשיו, כשאיום המשטרה למנוע את צעדת השיבה בראשית מאי מרחף באוויר ומרצ עומדת מנגד
במסגרת פולמוס מתמשך מעל דפי ״הארץ״, טוען בני מוריס באמצעות טיעונים מגוחכים כי לא היתה מדיניות של טיהור אתני כלפי פלסטינים בשטחה של מדינת ישראל. עמר אלע'בארי מספר בתגובה על המהלכים שהובילו להצלחתה המסחררת של הציונות בהעלמה כפויה של למעלה מ-85% מהפלסטינים
שרטוט ראשוני של חזון אפשרי שנע בין פתרון שתי המדינות לבין פתרון המדינה האחת. מתווה שנשמע אולי אוטופי כעת, אך הוא המעשי ביותר כדי לצאת מהמבוך האסוני בו אנו נמצאים מזה עשורים רבים. אין חדש תחת השמש של עזה
בואו נדבר רגע על הלובן. זה שמעלים את עצמו בתוך שיח זכויות האדם. שיח הלובן בא להפוך את המצב הזה באמצעות הפיכת הגזען לאובייקט, למסומן, למי שהמאבק הוא בו ולא שלו
