אם מישהי מרגישה שהמלה “שרמוטה” משפילה אותה, אני עדיין רוצה שתרגיש רצויה, שתרגיש שיש לה קול. ואם מישהי מרגישה שאותה מלה בדיוק משחררת אותה, אני רוצה שיהיה לה חופש לבטא את עצמה
כי בעצם אין כזה דבר בכלל, שרמוטה: יש אשה. וכל אשה זכאית להתנהל כראות עיניה. להתלבש כראות עיניה. להיות מינית, עם מי שהיא רוצה. או לא להיות מינית. וזה לא משנה מה וכמה ואיפה ולמה המיניות שלה – יש לה זכות בסיסית לביטחון
מועדונים בהם מתבצעת פשיעה חמורה ונמצאים במתחמי בילוי עירוניים לא נסגרים על ידי המשטרה, בעוד שמועדון הבלוק ומועדונים נוספים שנמצאים מחוץ למתחמים מאוימים בסגירה לצמיתות. קווים נסתרים מחברים בין איום זה לאיומי המשטרה על פעילי המחאה החברתית
כשברחובות האלימות נגד נשים משתוללת, ובטלוויזיה מדברים בצחוק על הטרדות מיניות – אנחנו רוצות לוודא שבבחירות האלה ידאגו לנו ויספרו אותנו. אנחנו רוצות מרחב מוגן
כמו כל סוגי האלימות במשפחה, גם אונס בין בני זוג מלווה בתחושות אשם, במבוכה, בפחד שלא יאמינו לנו או שיאשימו אותנו. פעמים אנו עצמנו לא בטוחות אם בוצעה עברה. אז אנו מדחיקות, מתעלמות, מתרצות, ומקוות לטוב. תגובה בין היתר לאותה כתבה באתר מאקו שייעצה לגברים כיצד להתמודד עם “תירוצי לא…
תפקודה הלקוי של מערכת זיהוי הקורבנות בישראל מותירה בכלא מאות מבקשי ומבקשות מקלט ניצולי עינויים ואונס בסיני, ללא טיפול פיזי ונפשי ראוי. אפשר להתחיל בזה שב”סהרונים” תהיה יותר מעובדת סוציאלית אחת דוברת טיגרניה
מלחמת הקיום של נשים ברחוב היא מציאות יומיומית, אין הפסקת אש, אין מקלט להגנה: רעות גיא על ההיכרות עם רלי חייל ועל היוזמה לחלוקת גז פלפל להגנה מפני אונס. לציון יום המאבק באלימות נגד נשים
אנחנו חיות בתרבות שבה גברים זוכים בלגיטימציה, בצורה גלויה או סמויה, לפגוע בנשים. המספרים מעידים על כך. צילי פז וולק על שני מדדים חמקמקים יותר, שהחיבור ביניהם יוצר כוח מניע רב עוצמה לשינוי. לציון יום המאבק באלימות נגד נשים
עצמאותנו הבלתי מוגבלת עולה בקנה אחד עם הגרסא המעוותת של ליברליזם פנאטי שאימצנו בששון: שכל אחד יעשה מה, כמה ואיך שהוא יכול בלי שיפריעו לו לממש את עצמו. ומי שחלש יותר – זב”שו. אורית קמיר בוחנת את שאלת ההסכמה בחגיגת העצמאות בחוף בוגרשוב
הנייר של הארכיון ניסה לכסות על זכרון האבנים של הכפר הפלסטיני הונין, אבל השאיר אחריו עקבות שחושפות את המלחמה שבפנים. בספרו האמיץ “אבן, נייר” משבץ תומר גרדי את ההיסטוריה בהווה שלה, כמי שיכולה להניע את הפוליטי, תוך שלילת הפרקטיקה של כתיבתה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
