אז רצינו שינוי, אבל העדפנו מכנה משותף ומצאנו לו סלוגן נהדר, תמצית מזוקקת של יופי קונצנזואלי: צדק חברתי. בין הצטרפותה של סתיו שפיר ליאיר לפיד לבין איציק שמולי המצהיר כי המחאה אינה רלוונטית, שב ומתבהר הכשל של מחאת הקיץ שהתעקשה שהפוליטי יישאר מחוץ למאהל
ועל כן יש לחשוב איך לממש את המהפכה: הקמת מפלגה חדשה, תמיכה נוספת בחד”ש, השתלטות על מפלגות קיימות, וכמובן חיזוק ארגוני עובדים קיימים הם רק חלק מהאפשרויות
במקום להיות מחנה פוליטי השואף לתקשר עם סביבתו, מיצב עצמו השמאל כקבוצה שמנסה להתבדל מסביבתה החשוכה, בעיניו. להיות שמאלן טוב זה להפחיד את השמרנים ככל הניתן, אבל השמרנים האלה דווקא יכולים להיות קהל יעד טוב לדעות האמיתיות של השמאל
יש לברך על הרחבת מעגלי הפעילות והפרופיל הפוליטי של השמאל, ועל היכולת לעבוד תחת עניין משותף. אבל יש גם מקום לביקורת על הדומיננטיות של נושא זכויות אדם ועל ההגמוניה שהוא הולך ותופס בשיח בישראל
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
