רונן שובל, אופיר כלפה. אחד מצליח, אחד נכשל. מדוע? המדור לחקירה במובן מאליו – איסוף, מיון וניתוח נתונים גלויים באמצעי התקשורת כדי לגבש ולעבד תמונת מציאות ישראלית הלכה למעשה
אפשר לסכם את פועלה הציבורי של תנועת “אם תרצו” כך: חשיפתם של “חשודים” באנטי-ציונות והוקעתם כ”בוגדים”. אם ככה נראית ציונות, טל ניב גאה לעמוד מולם בראש מורם בבית המשפט
העוינות שרוחשים היהודים הגרמנים למזרח והפחד שבסופו של דבר יצליחו להשתלב בארץ ישראל, כלומר להפוך בה למזרחים, משמשים בערבובייה בנובלה “מלון אורחים” של ישראל זרחי. אורי וייס לכבוד הדפסתה המחודשת
פעיל זכויות האדם ישראל שחק (1933-2001) היה אחד הראשונים לזהות את הציונות כתנועה לאומית-משיחית, גזענית וברוטלית כלפי מי שאינו שייך ל”עם הנבחר”. אלי אמינוב כותב עליו במלאת עשור למותו
תמצית הציונות המייהדת היא בהלך רוח הישרדותי המשהה עקרונות של זכויות אדם בשם “איום קיומי”. יריב מוהר מגיב לפוסט של מוחמד ג’באלי ומציע אלטרנטיבה החוצה זהויות אתניות
זו השאלה שכדאי להציב בראש השיח הפוליטי, בעקבות הכישלון המתמשך של הציונות להתרחק מתודעת ה”שטייטל” בגיאוגרפיה הארץ-ישראלית. אבנר בן זקן מחזיר את הכוח לאזרחים
ישראל היא לא אי בלב ים, “הילידים” לא נעלמו מהמרחב, והתהליך הקולוניאלי הוא לא נחלת העבר. מוחמד ג’באלי על הבעייתיות בשיח הליברלי-דמוקרטי לגבי זכויות מיעוטים
ספרה החדש של עפרה ישועה-ליית עוסק בטבעה היסודי של החברה הישראלית ככזאת שקיפחה, דחתה ודחקה את רגליהם של בני הארץ, וייסדה מדינת אפרטהייד על בסיס דתי ואתני. את הבעיה הזאת לא ניתן יהיה בשום אופן לפתור בעזרת אותה “יציאה מהשטחים”, שאיש כבר לא יודע מה הם
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
