מקצוע האזרחות היה אחד האתרים הבודדים במערכת החינוך בו נחשפו התלמידים לדיון בשאלות של זכויות וחובות אזרחיות, יחסי רוב ומיעוט ומהותה של הדמוקרטיה. הסרת המכשול הנוסף בדרך לחנק המחשבה העצמאית בכיתת הלימוד, אדר כהן, היא חלק מתוכניתו הגדולה של גדעון סער והשילוש הקדוש: ציונות, צבא ויהדות
אלמוג בהר על שירתה של אמירה הס, הנעה בין זיכרון עברי לזיכרון ערבי, בין קינה על אובדן לבין חיות השפה הערבית-היהודית-הבגדאדית בתוכה – תוך חתירה תחת חד-הלשוניות העברית אליה כיוונה הישראליות. מתוך כתב העת החדש “לרוחב”
אם לא נשכיל להבין שישראל אינה שוכנת בצפון השאנן של אירופה אלא במרכזו התוסס של המזרח-התיכון המיוסר, אורבת לנו סכנה קיומית חמורה. בלעדי להעוקץ: הרצאתו המלאה של סמי מיכאל בכנס הבינלאומי של האגודה ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה
החלום הציוני של אלי ישי לא נועד לתושבי השכונות. הוא נועד ליהודים בריאים ואמיצים שגרים במקומות טובים. את תושבי השכונות הוא מוציא ומרחיק, שלא יפגעו באותם אזרחים הגונים, שמזלם הטוב איפשר להם לגור במקומות אליהם לא יכולים ה”מסתננים” מכל הסוגים להיכנס
כן, גם השנה ארגון מצעד הגאווה נעשה בידי הומואים תל אביבים אשכנזים, אבל העיקר שלכאורה “כל אחת מוזמנת”. לצד זאת ההומו-לאומיות שוב זוקפת את ראשה בדמות הסיסמה הנבחרת “כל הארץ דגלים דגלים”. חגי קלעי על מאבק שלא כרוך בהצהרת נאמנות
יוסי לונדין רואה את תפקיד החינוך הציבורי בהכוונת צעירים לאזרחות טובה ונאמנות למדינה. אבל החובה הראשונה של אזרח למדינתו היא החובה לשפוט אותה באופן מוסרי. תגובה של עידו גדעון
“חיטוט בתחתונים הגנטיים” כטקטיקה נגד ההגמוניה רק תורמת להצדקת השיטה; כאילו מסכימים אנו, היהודים המזרחים, לחלוקת משאבים לפי מפתח אתני, והבעיה היחידה שלנו היא הרצון להתחלק בשלל האסור. שושנה גבאי חושבת שבמקום במוצאם צריך להתמקד באידיאולוגיה של האשכנזים, כלומר בציונות
הגדרתו של הסופר גינטר גראס כאנטישמי מהווה הדגמה מצוינת למנגנונים הפרימיטיביים שמפעילה התעמולה הציונית, ולניסיון המתמשך להפוך את היהודים בכל העולם לבני ערובה ולמגן חי של ישראל
במאמרו “חורבן הנפש” משנת 34′ הצביע יחזקאל קויפמן על ההפנמה הנלהבת של ההשמצות האנטישמיות הפרועות ביותר, וביכה את השנאה העצמית הזו, של מייסדי הציונות ועמודי התווך שלה, אל היהודי וההיסטוריה שלו. עמוס נוי על מאמר שיש לקרוא גם היום