באיחור של כמה וכמה עשורים, המוזיקה המזרחית הפכה לאחד הטרנדים החמים בתל אביב. הסצינה ההיפסטרית מתנהגת, אחרי שנים של זלזול, כאילו היא המציאה את המוזיקה ה”איכותית” הזאת, כשבעצם היא רק גילתה משהו שאנשים שוחים בו כבר שנים. קוראים לזה יוהרה וניכוס. חן אלמליח עושה סדר
הסרטון הגזעני של חברת הנדל״ן חושף עד כמה עמוקה הגזענות נגד מזרחים בציונות הדתית ועד כמה היא נתפסת כסדר הדברים הטבעי – כזה שיש לו ביטוי ממשי בכל הנוגע לשליטה על הזכות להיות מוגדר/ת כדתי/ה, ועל מערכת החינוך והגופים הפוליטיים. אבל ממש לא מדובר רק ב״חילונים נגד דתיים״
השבוע התגייס ערוץ 10 לתחקיר שכל-כולו דה לגיטימציה של מפלגת בל״ד, כחלק ממהלך כולל של מתקפה נגד ערבים בישראל, במסגרתו כבר הוצאה מחוץ לחוק התנועה האיסלאמית. שוחרי הדמוקרטיה בישראל צריכים לזכור: המהלך הזה תוקף גם אותם
הקבינט נסמך הבוקר על התקנות לשעת חירום כדי להוציא את התנועה האיסלאמית הצפונית אל מחוץ לחוק – החלטה פוליטית המתעלמת מהעובדה שהתנועה מספקת שירותים ציבוריים בסיסיים לחברה הערבית, כאלו שהמדינה מונעת מהם. ההקצנה הפאשיסטית של הימין והשתיקה של השמאל מול רדיפה זו יובילו למשבר קשה
בית המשפט קיבל השבוע החלטה שכופה על פליטים ומבקשי מקלט עזיבה ״מרצון״. האפשרות השנייה היא כליאה. אלא שתוצאותיה של אותה עזיבה מרצון הן לרוב תלאות וייסורים רבים, וההסכמים של ישראל עם אותן מדינות אליהן מגיעים הפליטים נותרים חסויים. שנאת הזרים, ברור לכל, מנותבת מלמעלה
עבד אבו שחאדה, אקטיביסט יפואי וסטודנט, מספר על החזרה ללימודים לאחר הפרות הסדר ביפו. מול ההסתה הפרועה של הימין כנגד ערבים אישית וקולקטיבית, גם הסטודנטים השמאלנים ממלאים פיהם מים
כמה חודשים אחרי מחאת האתיופים, בה חשתי לראשונה קטנה אל מול הממסד וחסרת אמון במשטרה, הבנתי: עבור פעילה לבנה המאבק בגזענות הוא בחירה יומיומית, שחייבת להיעשות תוך מודעות לפריווילגיות
השאלה איננה האם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם מי שנהנה מזכויות יתר מוכן לוותר עליהן. לא אם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם אנחנו מוכנים לתת יד לשליטה ודיכוי או להעלים מהם עין
מאחורי כל אבן שנזרקת במזרח ירושלים עומד אדם שחש מושפל וחי במציאות בלתי נסבלת. מבחינה משפטית וחוקית, שינוי נהלי הפתיחה באש והרחבת השימוש בירי חי נגד מיידי אבנים, רק יחריף עוד יותר את מדיניות האצבע הקלה על ההדק