בין מצבי תודעה למצבי שיחה, בין מצבי האזנה לספיגה – כל אלה על האלימות היומיומית והגזענות שלהם, מונחים לפנינו בספר השירה הנדיר והחדש של המשוררת האמריקאית קלאודיה רנקין
לא אצביע בבחירות הקרובות. למה? כי נמאס לי לחכות בצד עד שבני העם הנבחר יסתגלו ל”ג’ונגל” הערבי שסובב אותם, ואולי נהיה גשר לשלום. שלום שבינתיים הפך לפיקציה. כי נבחרי הציבור הערבים משמשים כתפאורה לדמוקרטיה הישראלית. להחלטה להחרים את הבחירות עשוי להיות מחיר כבד, אך גם ההישארות בכנסת עולה לנו ביוקר
ההתייחסות לחמדאן כאל מחבל ולא כאל אזרח, מאפשרת לבנט להמשיך בקו הטיעון הבעייתי של אהרונוביץ’ שמבקש להצדיק הרג במקום של מחבלים. כי לאף אחד לא באמת אכפת אם שוטר פעל על פי נהלי הפתיחה באש או לא, כשענייננו “המלחמה בטרור”. פאדי ח’ורי על הירי בכפר כנא
במקיף ה’ היכרתי את חרב האיום: לא תלמד? לא תעבור את המבחן? תפריע? נעביר אותך למגמת מכונאות רכב. אף אחד לא אמר לילדים במגמות המקצועיות שיש להם אפשרות להיות עורכי דין, מנהלי חברות, סטארטפיסטים, שלא נדבר על הטרגדיה של הנערות במגמת מזכירות. דוד פרץ על מאות ואלפי חיים שהוסללו בתחכום…
“את לא נראית אחת כזאת שתצליח לפתור תרגילים של 5 יחידות”, “התקבלת על תקן של העדפה מתקנת?” – מהתיכון ועד האוניברסיטה שמעתי את המשפטים האלה, והיה גם מי שבאופן אישי ניסה להכשיל אותי. בסוף החלטתי לקחת את הגזענות ולהשתמש בה לטובתי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
