• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

חוק החרם ותעשיות הכיבוש

אחת מהדרכים להתנגד לכיבוש היא לסרב לתחזק את תעשיותיו, להחרים ולהוקיע את חוק החרם. אחת מהדרכים להתנגד למצג השווא של הדמוקרטיה בישראל היא להיאבק על הזכות להשקפת עולם
אילנה ברנשטיין

חוק החרם העלה את תעשיות הכיבוש לראש סדר היום. אמנם לא הייתה זאת כוונת המחוקק ועל כך אין לו אלא להצטער, אך אם עד כה לא חיפשנו את “חותמת הכשרות” על המוצרים שקנינו הרי שעתה ידע כל עקר בית ותדע כל אשה עובדת – מה לא לקנות. לא לקנות פירושו להחרים את חוק החרם, להוקיע אותו ולהפקיע אותו מספר החוקים. לא לקנות פירושו להביע את דעתי, להגן על חופש הביטוי שלי, להילחם על חופש המצפון שלי.

מחאה נגד חוק החרם בכיכר רבין תל אביב, 11.07. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

אך החרמת תעשיות הכיבוש אינה רק פעולת מחאה שביסודה מאבק על זכותי היסודית לבחור לעצמי השקפת עולם. שכן היום נאסר עלי להביע את התנגדותי לכיבוש או למדיניות הממשלה וביום ד’ הקרוב ייאסר עלי לתמוך או להשתייך ל”ארגוני שמאל” והרשימה מתארכת מיום ליום.

החרמת תעשיות הכיבוש פירושה שהכסף שאני מרוויחה לא יסייע בגרימת עוול. לא לקנות פירושו להתנגד לכיבוש, לא לקנות הוא צעד מחאתי נוסף בשורה של צעדים שיש לנקוט כנגד השלטון בישראל. לא לקנות אינו מחרים את המתנחלים כפרטים, לא לקנות מחרים את מדיניות הממשלה. את החשבונות של המתנחלים עם ממשלות ישראל לדורותיהן שינהלו בכוחות עצמם.

אין ספק שהילדים בישראל, שנבחנו לאחרונה במקצוע האזרחות, לומדים על בשרם שיעור נוסף בשלילת ערכי היסוד של הדמוקרטיה, קרי שמירת זכויות אדם. היום חוק החרם מופנה נגד עמדותיי –  נאסר עלי להביע את דעתי, אם אביע את דעתי יינקטו נגדי צעדים משפטיים – ומחר יופנה החוק נגד עמדותיהם של אחרים. על הילדים בישראל לדעת שאין דעה או תפיסת עולם שלא ניתן להשתיק אותה. כל מה שנדרש הוא לחוקק חוק ב”הליך דמוקרטי”. אך הדמוקרטיה בישראל כבר מזמן אינה חזות הכול. חברה שבה נרמסים כבוד האדם וזכויותיו, שאין בה שוויון אזרחי אינה דמוקרטיה. זוהי דמוקרטיה לכאורה.

דמוקרטיה הרודפת אזרחים אינה דמוקרטיה, וכבר נשאלה בימים האחרונים השאלה מי הם פורעי החוק – אני העוברת על חוק החרם או המתנחלים?! דמוקרטיה המחוקקת חוקים השוללים ממני זכויות אוניברסאליות איננה דמוקרטיה. המדינה היא אני ואת ואתה, על כל ההבדלים שבינינו. המדינה היא בשבילנו, למעננו. השלטון אינו תופעת טבע הרסנית שאי אפשר להביסה. מה שמבקש לעשות השלטון – באמצעות החוק – הוא להשתיק את קולותיהם של אזרחיו. קולות רבים כבר מושתקים שנים רבות כאילו היה הדבר מובן מאליו. מיליוני “לא אזרחים” אינם זוכים לזכויות יסוד ודאי שלא לחופש הביטוי.

הכיבוש אינו הכרח שאין להתנגד לו, הוא אינו גזרה משמים. הכיבוש ולמעשה סדרת הכיבושים – 1948, 1967 – אינם אלא כוחניות לשמה של חברה צמאת דם החיה על חרבה במסווה של דמוקרטיה נאורה השומרת על זכויות אזרחיה. יש חיים אחרי הכיבוש, והם לבטח טובים יותר. אפשר וניתן לחיות יחד. ואם החיים יחד עוברים דרך מדינה פלסטינית בגבולות 67′ – אז 67′ תחילה. ואחר כך, אינשאללה, נחיה כולנו יחד כאזרחים שווי זכויות, ונאכל ונשתה זה מתוצרתו של זה.

דַּמְיְינוּ!

כנראה שיעניין אותך גם: