עדי קול, מה את תספרי?
משורר, סופר ומבקר ספרות, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש”ע
עדי שלום, אני לא מכיר אותך אישית, אבל מהוויקיפדיה שלך עולה שאת אדם עם כוונות טובות שעשה לא מעט לפני שהגיע לכנסת – הקמת את “מרכז ברירה“, את “אוניברסיטה בעם“, יצרת תוכנית לימודים בשם “דיני רחוב“, היית רכזת השדולה לשלום הילד בכנסת, ועזרת לחברת הכנסת תמר גוז’נסקי שהיתה יושב ראש השדולה. את מספרת בסטטוס בפייסבוק לפני מספר שעות: “היום אצביע בעד חוק המשילות. למרות שאינני מסכימה איתו. ואני בטח לא חושבת שיוביל ליותר משילות”. ביושר את מספרת את הסיבה שתצביעי בעד החוק: “חשוב לי לומר אם כן כי הבעד שלי לא יהיה בעד החוק אלא בעד יאיר לפיד. וזו למעשה תהיה הפעם השלישית שאני עושה כן”.
את ודאי מבינה שאין לרובנו האזרחים ציפיות גבוהות מחברי הכנסת, ובגדול רובנו חושבים שרוב חברי הכנסת משקרים לציבור, דואגים לעצמם, מתמחים בעסקנות קטנה, מלאים באגו – וחלק לא קטן מהם אף מושחת ממש ופועל בשירות בעלי הון, ובדרך מרוויח הרבה כסף.

דווקא בשל כך ממך יש לאנשים לכאורה ציפיות. את לא היית עסקנית פוליטית במפלגה לאורך שנים שנשחקה מן הצורך לעשות קומבינות קטנות וגדולות. החיים הפוליטיים לא השחיתו אותך בהדרגה לאורך עשרות שנים של התחככות בכוח ובעושר. לא היית צריכה לגייס מיליונרים שיתרמו לפריימריס שלך. את אישה ישרה שיום אחד יאיר לפיד, או איש מטעמו, פנה אלייך והציע לך להיות מועמדת ברשימת יש עתיד, ואת מעידה על כך ביושר: “יאיר ‘הצביע’ בעדי בלי שנכיר. לא הייתי בין חבריו, מקורביו, או שותפיו לאימוני הכושר (לצערי הרב). אלא סתם אחת עם חלום אמיתי לשנות את העולם”.
את מוסיפה ומעידה שליאיר לפיד היו רק שתי בקשות ממך כאשר בחר בך לרשימתו: “נאמנות, ולהיות חברת הכנסת הכי טובה שאוכל”. החלק השני של הבקשה הוא יפה – שתהיי חברת כנסת הכי טובה שתוכלי, ותיאבקי בשאלות של זכויות שונות שוודאי הטרידו אותך עוד קודם לכן כפעילה חברתית וכדוקטור למשפטים.
אבל מה היא הנאמנות שהוא ביקש? מה פירושה הפוליטי, המוסרי והאישי? היום את מתרגמת את הנאמנות הזאת להצבעה בעד חוק שאת לא מסכימה איתו. אבל אין זה חוק צנוע ופשוט שאת לא מסכימה איתו. את היום חברה בקואליציה יהודית שמעבירה חוק שימחק את הייצוג הפוליטי המפלגתי של המיעוט הפלסטיני בישראל בבית הנבחרים.
החוק הזה יעבור בזכותך ובזכות כמה אנשים טובים, שחושבים שנאמנות לאדם (ולבריתות הפוליטיות שהוא יצר) חשובה יותר מאשר נאמנות להגיונם ולמוסר ולציבור. החוק הזה יעבור למרות שאין לו רוב בכנסת או בציבור. אבל, הוא נכרך בשני חוקים נוספים שאף להם אין רוב כל אחד בנפרד – על גיוס חרדים ועל משאל עם במקרה של הסדר שלום. כך יאיר לפיד יוכל לספר שהוא הביא שוויון בנטל, וליברמן יספר שהביא משילות, ובנט יספר שהוא יכריח כל ממשלה לערוך משאל עם על הסדרים מדיניים.
ומה את תספרי?
תספרי שהיית נאמנה ליאיר לפיד, וגם עשית הרבה דברים טובים בכנסת, בהרבה ועדות, עם הרבה מקרים אישיים, והרבה חוקים טובים שקידמת? או שתספרי שאת, ועוד כמה אנשים טובים, מהווים את עלה התאנה המכסה על האנטי-דמוקרטיות של החוק הזה ועל הקואליציה הזאת והממשלה הזאת? כמה חוקים טובים תצטרכי להעביר כדי לפצות על כך שהעברת את החוק לייהוד הכנסת? את רומזת שאם לא תצביעי עם יאיר לפיד היום בעד חוק המשילות תסולקי מסיעת “יש עתיד” וכותבת “היום [השעה] היא מחייבת, למעשה אם לא נלך יחד היום, לא נלך בכלל”.
יכול להיות שיש מי שמאמין שכבר כשהקמת את “מרכז ברירה” ואת ה”אוניברסיטה בעם” היית צינית וחיפשת מקום בפוליטיקה ובכוח, וכך גם עם תוכנית “דיני רחוב” וריכוז השדולה לשלום הילד בכנסת. אני לא חושב שהיית צינית. אני מאמין לך כשאת כותבת “באמת לא קל לי”, אבל אני גם נבוך כשאת כותבת “אצביע היום בעד. בעד יאיר לפיד. לא ״שר האוצר״, לא ״המנהיג״, האיש. אם הייתם מכירים אותו, הייתם עושים כמוני. שיהיה לכולנו בהצלחה”. נבוך כי זה מוזר שמי שעשתה דוקטורט במשפטים בסוף היום מצביעה לאדם, גם אם לא ל”מנהיג” אלא ל”איש”.
הבחירה שלך, עדי, ושל עוד מספר “אנשים טובים”, לרשימת יש עתיד, הציגה את יאיר לפיד כרודן נאור, כזה שאומנם אינו נועץ בציבור, אבל בוחר בחירות טובות מן הציבור, שאם רק ינתן לו יבחר אותן בשבילנו, את אותן בחירות שלא יכולנו לבחור. אבל הטרגדיה שלך ושל שאר האנשים הטובים, שנכנסתם לכנסת מתוך טוב לבו של לפיד, ועם הבטחה שלכם לנאמנות, ללא בסיס כוח פוליטי עצמאי משלכם, היא שלמרות שהייתם אנשים מעורבים ולעיתים ביקורתיים מחוץ לכנסת, בתוכה אין לכם מקום לעמוד ממנו ולערער על סמכותו של המנהיג ועמדותיו. מצבכם, במובן הזה, גרוע ועצוב ממצבו של אחרון העסקנים.
המקרה שלך ושל עוד כמה “אנשים טובים” הוא עצוב לדור שלנו, אבל אולי גם סמלי. מרוב דה-פוליטיזציה שעברנו, מרוב רצון להיות “טובים”, מרוב רצון לספר שאנחנו גם כבר בוגרים ו”מפוכחים” ומכירים את דרך העולם, אנחנו נעביר את החוקים הרעים ונספר לעצמנו איך זה עוד צעד בדרך אל הטוב, אל הרבה הצעות חוק אחרות שתקדמי שיועילו ללא מעט אנשים נגד לא מעט עוולות, איך זה קשור לערך הנאמנות הנעלה לאיש שבחר בנו והביא אותנו לכנסת והבין שיש לנו “חלום אמיתי לשנות את העולם”, וכנראה הבין שאם הוא “יביא” לכנסת מספיק אנשים עם “חלומות אמיתיים” כאלו, הם יוכלו להסתיר את ערוותו.
אבל הערווה גלויה היום.


