• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

40 שנה למהפיכה הניאו-ליברלית הראשונה

על ניסוי כושל בבני אדם שהפך למחלה מידבקת
יאיר ברק

ב-11 בספטמבר הובעה שביעות רצון רבה בבית-הלבן, במפקדת ה-CIA, במשרד-החוץ האמריקני ובלשכת היועץ לבטחון לאומי מתוצאות האירוע הצבאי, שממשלת ארה”ב השקיעה בו במשך כעשרים שנה ממון רב במישרין ובעקיפין – כ-10 מיליון דולר בסך הכל: הפיכה צבאית בראשותו של הרמטכ”ל אוגוסטו פינושה שהתחוללה בצ’ילה ב-11 בספטמבר 1973. לפני 40 שנים בדיוק סולק מן השלטון והחיים בעת ובעונה אחת נשיא צ’ילה הסוציאליסט סלוודור איינדה, שנבחר בבחירות דמוקרטיות ב-1970, ובמקום הדמוקרטיה כוננה דיקטטורה אפלה ורצחנית, שעל אופיה, מהותה ושיטותיה אין עוררין. אין עוררין גם על תמיכתה הישירה בפוטש של ארה”ב, על כל ראשי השלטון בה – הנשיא ניקסון, מזכיר המדינה וויליאם רוג’רס (שסיים את כהונתו 8 ימים לפני ההפיכה אך היה שותף לקונספירציה מראשיתה), היועץ לבטחון לאומי הנרי קיסינג’ר ואחרים. מסמכי הממשל האמריקני של אותן השנים, שנחשפו לציבור בשנים 2004-2003, מלמדים על כך בפירוט (מצמרר). ב-11 בספטמבר בהיסטוריה של ארה”ב, יש איפוא שני צדדים של טרור: באחד היא היתה שותפה לטרור מתוכנן היטב ובשני היא נפגעה מטרור מתוכנן היטב. בכל אחד משני אירועי הטרור הללו נהרגו, נרצחו, הועלמו כ-3,000 בני-אדם. קורבנות של מוחות שטניים וציניים.

pinochetandkissinger
פינושה וקיסינג’ר: אין עוררין גם על תמיכתה הישירה בפוטש של ארה”ב, על כל ראשי השלטון בה

לשמחת ראשי הממשל האמריקני היו שני שותפים חשובים נוספים, שעמדו בראש בית-הספר לכלכלה באוניברסיטת שיקגו: פרופ’ ארנולד הרברגר, ומפורסם וידוע ממנו אז וגם היום – פרופ’ מילטון פרידמן. אוניברסיטת שיקגו הוחדרה לצ’ילה באמצע שנות ה-50 בעזרת הממשל האמריקני שסייע בהקמת בית-ספר לכלכלה באוניברסיטה הקתולית ובמימון לימודי תואר שני ושלישי של עשרות מבוגרי אוניברסיטה זו באוניברסיטת שיקגו עצמה. בוגרי שיקגו, שכונו בצ’ילה “נערי שיקגו”, הוחדרו לכל דרגי הממשל הצ’יליאני ושירתו בו גם בממסד השלטוני בימי הנשיא איינדה.

באותו לילה עצמו שבו חוללה החונטה את ההפיכה, דלקו האורות באחד מבתי ההוצאה לאור שבעיר, שבו הודפסו בקדחתנות מאות עותקים של מסמך עב כרס בן 500 עמודים, שהיה ידוע ל”נערי שיקגו” ולאוהדיהם בשם El Ladrillo (“הלבנה”) – תוכנית להשלטת מהפיכה ניאו-ליברלית בנוסח אוניברסיטת שיקגו, שהוכנה יחד עם הפוטש. אין מקריות – בליל ההפיכה עצמה הוכנה לפרטיה גם המהפיכה הניאו-ליברלית משום שהא בהא תליא.

לקציני החונטה, שלא כ”נערי שיקגו”, לא היתה מדיניות כלכלית מגובשת וסדורה. לקציניה היו השקפות שונות. חלקם לא נמנה עם חובבי כלכלת השוק החופשי ובוודאי שלא בגירסתה הקיצונית מבית-המדרש בשיקגו. לכן, כדי להוציא את ה”הלבנה” אל הפועל גייסו “נערי שיקגו” למאמץ את פרופ’ פרידמן ואת פרופ’ הרברגר, שהגיעו לצ’ילה במרץ 1975 למסע שכנוע. פרידמן הופיע פעמים רבות בכלי-התקשורת הצ’יליאניים ובהופעות אלה נקט במטאפורות מדיקליות כדי לתאר את “החולי הכלכלי” של צ’ילה ואת השיטה שהוא מציע לריפוי כולל באמצעות ביטוי שהיה למטאפורה העיקרית של המדיניות הכלכלית שהונהגה בעקבות מסעו – “טיפול בהלם” – El tratamiento de shock. במאמר שפורסם ב-1976 בכתב-העת “ביזנס וויק” (January 12, Pp. 70-71) הובעה פליאה על תמיכתם של הרברגר ופרידמן (נראה שהמגזין לא ידע על הקשר האמריקני לפינושה) במשטר האימים של פינושה ועל תגובתו של פרידמן, שטען כי גינה את המשטר בפומבי. “ביזנס וויק” כתב כי לא נמצאה כל הוכחה להסתייגות כזו בנאומיו ובהופעותיו התקשורתיות.

chicagoschoolחודש לאחר מסע ההפחדה המדיקלי, באפריל 1975, החליטה החונטה על יישום מלא ומקיף של תוכנית שיקגו, הידועה כיום כניאו-ליברליזם. צ’ילה היתה מאז, במשך 17 שנים, למעבדת הניסוי הגדולה, המקיפה והעקבית ביותר של מדיניותו הכלכלית של פרידמן. המתנגדים למדיניות זו חוסלו בברוטליות, נעלמו או הושמו מאחורי סורג ובריח. למדיניות זו לא היתה כל אופוזיציה אפקטיבית והיא נוהלה ללא הפרעה של “סמולנים”, סוציאליסטים או חסידי קיינס, שהיה ועודנו מוקצה בעיני הפרידמניסטים. ומדוע זה חשוב? כיוון שאסכולת שיקגו התיימרה להיות מדע כלכלה אובייקטיבי, אולטימטיבי ואוניברסלי. כך היא הכריזה על עצמה. יש רק כלכלה אחת, טענו וטוענים עדיין חסידיה, וכל השאר אידיאולוגיה, מיסטיקה, דת ועל כן שיקגו מתאימה וישימה בכל מזג-אוויר, לכל אקלים ובכל גיאוגרפיה, היסטוריה וחברה. מכאן, שאם המעבדה לא הוכיחה הצלחה, הרי שכל התפישה כושלת על-פי הגיונה של השיטה עצמה.

בצ’ילה לא רק הומצא מושג ההפרטה (בשנת 1969), אלא אף בוצעה ההפרטה הניאו-ליברלית הראשונה, ולא בבריטניה של תאצ’ר כפי שמקובל לחשוב. עד 1980 הקטינה הממשלה את מספר החברות שבבעלותה מ-596 ל-48 כשאת עיקר ההפרטה מימנו הבנקים ולא הרוכשים, שהיו אמורים “להביא כסף מן הבית”. אך מי שמימן את הבנקים היתה הממשלה, שהעמידה לרשות רוכשי הנכסים המופרטים מאות מיליוני דולרים, בעוד היא מקבלת מהם תמורת המכירה את אותם מאות מיליוני דולרים. ממשלת צ’ילה הלאימה את ההפרטה.

מדיניות החונטה חוללה ב-1981, בניגוד לכל צפי ניאו-ליברלי, משבר כלכלי חמור. כל 14 הבנקים המופרטים פשטו רגל ועימם עוד 90 חברות מרכזיות והאבטלה הגיעה בשנות המשבר ליותר מ-22%. ממשלת צ’ילה חזרה והלאימה בנקים אלה באמצעות טריק אופייני – היא נטלה על עצמה את החוב אך לא את הבעלות והניהול. “סקטור נא” (לא מולאם-לא מופרט כונה הבלוף). כך, מעורבותה של ממשלת החונטה במשק הצ’יליאני ב-1983 חזרה להיקפה של מעורבות ממשלת איינדה הסוציאליסטית ערב ההפיכה הצבאית ב-1973. הלאמה זו כונה בציניות מרה “הדרך של שיקגו לסוציאליזם”.

מה היו תוצאות ההפרטה, שגל שני שלה תוקפני יותר מן הראשון ובמימון מסיבי יותר של הממשלה התחולל מ-1985 ואילך? אבטלה ששיעורה לא פחת מ-10% והיווצרות פירמידות עסקיות: הרבה עסקים משורשרים בידיים ספורות, שהיו לרוב בידי המערכת הפיננסית המופרטת. ב-1978, בראשיתה של בניית פירמידות זו, פירסם בצ’ילה Alexandro Foxly מאמר מקצועי ביקורתי שכותרתו Economic Experiment in Chile. במאמר מתאר Foxly המתאר את התופעה ומתריע מפני תוצאותיה ההרסניות לכלכלה ולחברה.

שירותי הבריאות הציבוריים, שצ’ילה היתה מובילה דרום-אמריקאית באיכותם ובזמינותם לכל, נוהלו בבזבזנות ובלא תחשיבים כלכליים, עברו תהליך של ניוון במטרה לחסל את הרפואה הציבורית ולכונן תחתיה רפואה פרטית (שר”פ): ההשקעות בציוד רפואי צומצמו, חידוש הציוד הרפואי ועידכונו הטכנולוגי עוכבו, מספר המיטות בבתי-החולים הוקטן, מספר אנשי הסגל הרפואי צומצם בחצי למרות הגידול במספר האוכלוסין, מבני בתי-החולים הוזנחו וחלקם אף התקשה במימון החלפת נורות תאורה, משכורות הרופאים והאחיות קוצצו, והתורים לניתוחים הוארכו. רק כוחות הצבא, שתקציביו הוגדלו ללא הרף במימון רווחי מכרות הנחושת הממשלתיים שלא הופרטו, נהנו ממערכת רפואה ציבורית באיכות המסורתית של צ’ילה.

כל תוכניות הבניה הממשלתיות חוסלו. “נערי שיקגו” הנחו את הממשלה לזנוח את הרעיון שקרקע היא מטבעה מוצר במחסור. מחסור בקרקע, הם הסבירו, מקורו במגבלות שלטוניות מלאכותיות על מסחר חופשי בקרקע. על בסיס טיעון זה הקטינה הממשלה ואף ביטלה את כל המיסוי על קרקע; צמצמה את מגבלות השימוש בקרקע והפריטה את כל קרקעות המדינה. התוצאה: ב-1990, עם חיסול משטר החונטה, חסרו בצ’ילה 800,000 יחידות דיור ועוד 300,000 נזקקו לשיפוץ. מחירי הדירות האמירו ביותר אף כי השוק, על-פי התיאוריה, היה אמור להוזיל ולבנות לכל דורש. ל-40% מתושבי צ’ילה לא היו מגורים נאותים.

רק לאחר 14 שנות ניאו-ליברליזם חזר התמ”ג לנפש לרמה שהיה בשנת 1970. העוני עלה משיעור של 20% ב-1970 ל-41% ב-1990. שיעור העוני הקיצוני – הוכפל. בין 1978 ל-1988 הגדיל העשירון העליון את חלקו בהכנסה הלאומית מ-37% ל-47%. החוב החיצוני של צ’ילה גדל מ-5 מיליארד דולר ל-21 בשל ביטול כל מחסומי המכס. תקציבי הרווחה צומקו אמנם והתקציב הממשלתי לא היה גרעוני, אך מה היה הרווח מכך, שהרי אפילו תקציב נעדר גרעונות זה הוכיח שאינו מסוגל לדכא את האינפלציה, שלא פחתה מ-10% במשך כל שנות שלטון החונטה ומשמעות הדבר היא שמי שטוענים כי גרעון תקציבי = בהכרח אינפלציה, מאיימים איומי סרק. ואלה מקצת מן התוצאות של משטר הכלכלה שיצרה אסכולת שיקגו בצ’ילה ואשר העם הצ’יליאני מאס בה ובה בסופו של דבר.

אז מה אפשר ללמוד מצ’ילה? שהתיאוריה הניאו-ליברלית בנוסח פרידמן ואוניברסיטת שיקגו אינה מדע ובוודאי שאינה הכלכלה האקסקלוסיבית; שפנטיות כלכלית גרועה בהרבה מפנטיות דתית; שרצוי מאוד למנהיגים כלכליים פתוחים לבחון תנאים מקומיים, מגבלות חברתיות ופוליטיות, לגלות רגישות לרגישויות – גם של מיעוטים – ממינים שונים, לבחון היטב בעיות ולהציע מגוון של פתרונות ודרכים, שאינם רק בחינה בינארית של הפרטה או הלאמה. בפני כלכלנים חילוניים עומדות הרבה אופציות, או כפי שאומר הפרופסור האמריקני לכלכלה דני רודריק – כלכלה אמנם יש רק אחת, אבל התפריטים הם רבים ושונים.

יאיר ברק חוקר את ההיסטוריה של ההפרטה בישראל כמחקר לתואר ד”ר בבית-הספר להיסטוריה של אוניברסיטת ת”א

לקריאה נוספת

כולם צריכים ללכת | רנן  יזרסקי

היסטוריה קצרה של הניאו-ליברליזם (1) | יוסי דהאן

היסטוריה קצרה של הניאו-ליברליזם (2) | יוסי דהאן

11/9 אינו מציין רק את נפילת התאומים | יוסי לוס

 

כנראה שיעניין אותך גם: