• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מדוע לא השתתפתי בהפגנה נגד הגירוש?

הרבבות שיצאו לרחובות במוצ”ש שעבר משקפים, שוב, את הבחירות הסלקטיביות של השמאל הישראלי בכל הקשור למאבקו למען זכויות אדם וצדק, ואת ההירככיה שהוא יוצר בין מקרי גזענות ופגיעה בזכויות אדם
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר”ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

בשבוע שעבר התקיימה בדרום תל אביב הפגנה גדולה נגד הגירוש המתוכנן של אלפי מבקשי מקלט, שאני מתנגד לו. בעיניי, לגרש אלפי בני אדם מהארץ למדינה אשר צפויה להם בה סכנת חיים או חרפת רעב זה צעד גזעני ושפל. אני סבור שעל ישראל לקלוט אותם כאן בצורה מסודרת וראויה: לפעול לכך שיגורו ברחבי הארץ, ולא רק בדרום תל אביב; שיזכו למערך יציב של זכויות סוציאליות בתחום התעסוקה, הבריאות והדיור; ויהיו מוגנים מכל צורה של גזענות ואלימות. ולמרות עמדתי זו, אין לי חלק במאבק הנוכחי נגד גירושם. ההפגנה התקיימה ממש מתחת לביתי, ולא טרחתי להצטרף למפגינות ולמפגינים. מדוע?

עשרות האלפים שיצאו לרחוב להפגין נגד הגירוש משקפים, שוב, את הבחירות הסלקטיביות של השמאל הישראלי בכל מה שקשור למאבקו למען זכויות אדם וצדק, ואת ההירככיות שהוא יוצר בין צורות שונות של גזענות ופגיעה בזכויות אדם. בשנה האחרונה הייתי חלק מהצוות המארגן של שתי הפגנות למען הכרה של המדינה בחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, והשתתפתי בהפגנה שדורשת מהמדינה לפעול לשחרורו של אברה מנגיסטו מידי החמאס. בעיני, הפגנות אלה אינן פחות חשובות, מבחינת זכויות האדם העומדות בבסיסן, מהמחאה נגד הגירוש המתוכנן של מבקשי המקלט. ובכל זאת, הפערים ברורים: להפגנות למען מנגיסטו והילדים החטופים הגיעו אלפים בודדים. להפגנה נגד הגירוש הגיעו, לפחות, פי שישה. כנראה שיותר. מה גורם לרוב פעילי השמאל וזכויות האדם להעדיף בצורה כה ברורה את זכויות האדם של מבקשי מקלט על פני זכותו של מנגיסטו ומשפחתו או זכותן של משפחות יוצאות תימן, מזרח ובלקן לדעת מה עלה בגורל ילדיהן?

התשובה, שנכתבה לא פעם בעבר, קשורה לזהותו של השמאל הישראלי: רובו ככולו מורכב מאשכנזים. ואילו דיבור על זכויות אדם, צדק ושוויון בתוך הקבוצה היהודית, מזמין באופן מיידי כמעט עיסוק משמעותי בפשעים שביצע הממסד האשכנזי נגד מזרחים, יחסים מעמדיים, חלוקת משאבים (כפי שראינו לאחרונה בסרט החשוב “סאלח, פה זה ארץ ישראל” המשודר עתה בארבעה חלקים בטלוויזיה), מערכת חינוך גזענית ועוד. במילים פשוטות, אשכנזים ייאלצו לדבר על זכויות היתר שהממסד הישראלי מעניק להם מראשיתו ועד ימינו. באופן טבעי הם נמנעים מכך. אז מה עושים כאשר בכל זאת חשוב לאשכנזים לכונן את עצמם כ”הציבור הנאור”, מבלי לדבר על שלל האופנים שבהם משועתק מעמדם הרם בתוך החברה הישראלית? הם מנהלים מאבקים באופן סלקטיבי. לפי ההיגיון הזה: פליטים – אִין. ילדי תימן ואברה מנגיסטו – אאוט.

דוגמא מאלפת להתנהלות זו ניתן לראות בעצומה נגד הגירוש הצפוי שעליה חתמו מאות אקדמאים. באורח פלא, טחו עיניהם מראות את ההדרה של מזרחים וקבוצות אחרות מהאקדמיה שהם עצמם עובדים בה. דווקא מה שקורה מתחת לאפם לא ראוי למחאה ועצומות. אבל נגד גירוש הפליטים חשוב להם עד מאוד להביע את דעתם הנאורה.

התשובה טמונה בזהותו של השמאל הישראלי: רובו ככולו מורכב מאשכנזים. ואילו דיבור על זכויות אדם, צדק ושוויון בתוך הקבוצה היהודית, מזמין באופן מיידי כמעט עיסוק משמעותי בפשעים שביצע הממסד האשכנזי נגד מזרחים

יחסי הכוח הללו אף מחריפים לנוכח המשאבים שזורמים לארגוני זכויות אדם בארץ. ההשקעה החומרית שמהם נהנים הארגונים שפועלים למען שחרורו של מנגיסטו או הכרה של ילדי תימן היא אפסית בהשוואה לתקציבים של ארגוני זכויות אדם שפועלים למען זכויותיהם של מבקשי מקלט, מהגרי עבודה ואחרים. אכן “בעל המאה הוא בעל הדעה” והכסף קובע היררכיות של מאבקים. אלא שמותר לצפות מהשמאל לקרוא תיגר על האופן שבו נוצרות היררכיות חברתיות, תוך הבנה של יחסי הכוח בין קבוצות שונות. למרבה הצער, השמאל הישראלי מאמץ את הקטגוריות האלה, פועל בהתאם לכללי המשחק הללו, ובכך מעניק להן לגיטימציה, כאילו היו טבעיות ונכונות, ולא מעשה ידם של בני אדם אשר אפשר וצריך לפעול לשנותן.

לפני כשש שנים כתבתי באתר זה: “כרגע, אין נכונות לפתוח את תיבת הפנדורה המזרחית-אשכנזית, משום שהיא תחתור תחת מעמדה ההגמוני של הקבוצה שמרכיבה את השמאל הישראלי האשכנזי. אולם לדעתי זה אחד המפתחות שעשויים להציל את השמאל. אם פעיליו לא ישכילו להתמודד עם הסוגיה הזו, הם יוותרו בלתי רלוונטיים לחברה הישראלית”. לא מעט זמן עבר, והשמאל עדיין מנוכר לשאלות אתניות ומעמדיות בתוך החברה הישראלית. חשוב לומר שוב: לא יהיה צדק ושוויון בארץ, לאף אחד, כאשר המאבק מתנהל מעל הראש של קהילות יהודיות אשר סבלו וסובלות מצורות שונות של גזענות ואפליה. צדק לא יכול להיות היררכי ומדיר. חכמים ממני אמרו מזמן: “או שהעוגה תהיה לכולם, או שלא תהיה עוגה.”

תוספת מאוחרת (4.3.2018):

במאמר שלעיל לא התייחסתי למי שארגנו את ההפגנה- נשים מזרחיות תושבות דרום העיר שמובילות ופעילות בארגונים “אחותי” ו”כוח לקהילה”. מטרת המאמר היתה להאיר את האופן שבו נוצרות היררכיות בין מאבקים וכיצד יש מאבקים שמתוקצבים יותר וקיימת נטייה מצד אליטות מסוימות להצטרף אליהם, להבדיל ממאבקים שנדחקים לשולי השיח. אבל במקביל, הייתי צריך להדגיש עובדות כגון מי ארגנו את ההפגנה, הובילו אותה, נאמו בה ועוד. עובדות אלו רלוונטיות מאד לנושא ולכן היה להן מקום ברשימה. אני מבקש להתנצל בפני הפעילות על טעותי.

כרזה של "עומדים ביחד" בעקבות חתימה של תושבי צפון תל-אביב על העצומה שלהם למען קליטת פליטים. צילום: העמוד של "עומדים ביחד"
כרזה של “עומדים ביחד” בעקבות חתימה של תושבי צפון תל-אביב על העצומה שלהם למען קליטת פליטים. צילום: העמוד של “עומדים ביחד”

למאמרים נוספים בנושא פרשת חטיפת ילדי תימן

כנראה שיעניין אותך גם: