רשמים ורשימות על מספר מחקרים ממושכים ומרתקים שהוצגו בכנס האחרון של האגודה הסוציולוגית האמריקאית: הקפיטליזם האמריקאי תמיד סבל מסטיות ועיוותים, אך רפורמות שהונהגו מיתנו את תוצאותיו הבלתי-שוויוניות, תיקנו ושימרו אותו. סיבה לאופטימיות ולפסימיות
אני רוצה לזכור אותה לא בתור האשה המוכה הזאת מהחדשות, אלא בתור האמא החזקה והשורדת שלי, שגם כשהיא חשבה שהיא בדרך למותה כתבה לנו לחיות את חיינו, להיות מאושרים ולדאוג לרוקי וללאקי, הכלבים שלנו. בתה של אביטל רוקח, שנרצחה השבוע על ידי הפרוד שלה, סופדת לה
באוגוסט 1948 מנתח ההוגה הסורי, קסטנטין זריק, את האסון שנחת על ראשו של העם הפלסטיני בעת התרחשותו וטובע את המונח נכבה בהקדמה של מאמרו המכונן. פרק שני בסדרת ספרות הנכבה. מערבית: יהודה שנהב-שהרבני
אז בנט מייעד תלמידים באשדוד לעבוד בתור חשמלאים, רתכים, מכונאי רכב, וזה לא מפתיע שצבע העור של הפועלים לעתיד אינו כצבע עורם של דוגמני הבית באתר משרד החינוך. תום מהגר על שאלת ה”מקצועי או עיוני” והחבר מהתיכון שהלך ללמוד חשמל
פוליטיקת הקרקעות בישראל אינה מוסרית: השבוע החליטה מועצת רשות מקרקעי ישראל לאפשר לקיבוצים לרכוש קרקעות בזול. זאת, בזמן שרבים רבים אחרים נאנקים ממצוקת דיור מתמשכת. אלה הופכים לספסרי נדל”ן ואלה נותרים חסרי בית. האמנם ניתן להחלטה זו לעבור בשקט?
הסיפור של המשפחה שלי ושל שאר המשפחות המזרחיות אינו הסיפור שמספרים לי בכיתה, אבל הוא לא פחות ראוי. תלמיד כיתה י”א מראשון לציון על זיכרון לאומי, על הצביעות של מערכת החינוך ועל היום בו פחד שסבתו תגיע לבית הספר. לציון פתיחת שנת הלימודים
בגיל 13 כבר ידעתי שלרקוד בחינות זה לא בסדר. בסדר זה לשמוע בוב דילן, בסדר זה להיות בנוער מרצ, לצבוע את הציפורניים הקצרות בלק כהה. בקרוב אני בת 30, וכשיש שיר מזרחית בחתונה של החברים האשכנזים שלי אני מענטזת את החיים שלי. בעקבות החינה של נינט