היא לא חוסכת את שבטה מהציונות הדתית, אבל גם לא ממחנה השמאל שאליו היא משתייכת. אם היא צריכה לבחור שבת אצל ליצמן או אצל זנדברג, היא תתארח אצל הראשון. "יש לי פה גדול ואני מסומנת," אומרת לאה שקדיאל, תושבת ירוחם, שנשאה דברים בטקס הזיכרון המשותף של פורום המשפחות השכולות
המזרחים בליכוד מסתפקים בפוליטיקה של גאווה ובהשתייכות למועדון, כשמוטיב האהבה למפלגה ולנתניהו מצליח להאפיל על העדר ייצוג פוליטי ועל שמירת האינטרסים של הציבור המזרחי. מנהלי מעברות אלה מדכאים כל שינוי חברתי ומהווים חוליה חיונית בהשררת ההגמוניה האשכנזית
האם מאבק משותף הוא תרופת פלא לעוולות המקום הזה? מתי מאבק משותף משעתק יחסי כוח בין המשתתפים בו, מתי הוא מזיק למאבק של המדוכאים? האם מאבק משותף מנוגד בהכרח למאבק לאומי נגד דיכוי? מאבק משותף יכול להיות חשוב ומועיל – אבל ממש לא בכל תנאי
יוזמת החקיקה של כץ לפגיעה בזכות השביתה היא הטעייה המטשטשת את אחריותו לכאוס המתרחש בתחבורה הציבורית ומטילה אותה על העובדים. אך גם בהסתדרות לא בטוח שהעובדים הם בראש סדר העדיפויות
קשה להתעלם מהפופולאריות שגורפים הרעיונות הליברטריאניים המלבלבים במחוזותינו לאחרונה, כמו למשל במשנתו של משה פייגלין. אלה נופלים על אזניים כרויות בישראל שבה ממילא הפכה הצדקה למדיניות חברתית וכלכלית של הממשלה
"ההקלדה נעשתה ישירות על דף סטנסיל כדי שיהיה אפשר מיד להתחיל את ההדפסה עם מכונת הסטנסיל שגנבנו ממטה המפלגה הליברלית העצמאית ברחוב הלל ושימשה להדפסות ותעמולה". ראובן אברג'ל עם סיפורה של ההגדה ההיסטורית שיוצאת כעת במהדורה חדשה
ברגע אחד הופך בית הספר שבו לומד/ת התלמיד/ה הערבי/ה, עם המורים המוכרים והמוערכים לאתר רוחש שנאה וא/נשים שרואים בשפתו שפת אויב, שפה שצריך ללמוד אותה רק למטרות ריגול
סיפורה של א"ק הוא סיפור של שנאה ברמה הלאומית. באמצעות סטיגמה על מתמודדי נפש שבכוחה לייצר מדיניות ובעזרת סדרת טלוויזיה מצליחה לוהקה א"ק בעל כורחה לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה: המשוגעת האלימה
כמה קל לבלבל בין קולוניאליזם למצוינות, זו הלוא מסורת עם היסטוריה של למעלה מחמש מאות שנה. על מבני הכוח האקדמי, מריטוקרטיה מדומיינת ופנטזיות דון קישוט בשיח הביקורתי • דברים שנישאו בכנס ון ליר לכבוד פרסום גיליון 50 של ״תיאוריה וביקורת״
