הפצצת בתי חולים בעזה עומדת בניגוד לעקרון הצדק ברפואה, ומתעלמת בגסות מחיי חולים פלסטינים שאינם שותפים ללחימה. מכתב רופאים המבחינים בין אתיקה של מלחמה לאתיקה "רגילה" הוא אקט חמור של גזענות
דו"ח חדש של מרכז אדווה חושף את פערי המיגון בין מרכז לפריפריה, ואת הכשלים בפעילות המדינה שהופכת את המיגון לעניין כלכלי הנתון לכוחות השוק. וגם כאן, כצפוי, חיי האוכלוסיות החלשות ביותר מופקרים
בלב האתוס הציוני מראשיתו עומדת התפישה של נזק אגבי. המונח, משדה המשפט הבינלאומי, מתיר למדינות לפגוע באזרחים והיה למרכז השיח הבטחוני הישראלי על רצועת עזה, אך הוא מתייחס גם לתפישת השבי של ישראל, המעדיפה בנקודות קיצון מוות על פני משא ומתן
הבדואים בנגב נפגעו בטבח ב-7 באוקטובר, השתתפו בחילוצים ובסיוע ואף באירוח מפונים, וכעת נתונים בסכנת קריסה כלכלית. קיפאון בענפי הבנייה, החקלאות והתיירות משאיר את האוכלוסייה הענייה, שגם בשגרה סובלת מחסמי תעסוקה, בפני משבר חמור
דרגת ההשוואה של חמאס עם פשעי הנאצים במלחמה הנוכחית היא מהגבוהות בכל מלחמות ישראל, ויש בה כדי לסייעת בהכשרת הכוח חסר התקדים שמפעילה ישראל בעזה בביצוע נקמה בלתי מרוסנת
את התמונות של ברהנו טגניה בערב הפגיעה הישירה כולנו זוכרים, וגם את הנס של המשפחה שמיהרה לרדת לחדר המדרגות. מה קורה במקלטים של השכונה הכי מוזנחת בעיר הרביעית בגודלה בישראל?
מתי החלטנו לכבות את היהלום הכחול הפועם של השכל הישר? את הדיאלוגיזם המנצח שהשתייף והשתבח משך שני מילניומים? את מה שהבטיח קיום יהודי, שרידות ושגשוג בתקופה ארוכה פי 20 ממשך הקיום העברי המתחדש בארץ, בלי צבא, בלי פצצות טונה ובלי דימונה?
השמאל העולמי לא איתנו, השמאל הישראלי עדיין המום, והימין המשיחי לא עוצר לרגע. זה הרגע לעצור את חיפוש הגינויים ולפעול בקבוצת ההתייחסות המקומית – יהודים וערבים כאן ועכשיו
דני אדמסו קושר בין קינות האבל הפרטי על החייל יהונתן יצחק סמו לשירת חג הסגד שצוין השנה בצל אבל לאומי וקהילתי. את הנחמה הוא מוצא במשפט "האדם, הוא מרפא האדם"
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
