בואו נדבר רגע על הלובן. זה שמעלים את עצמו בתוך שיח זכויות האדם. שיח הלובן בא להפוך את המצב הזה באמצעות הפיכת הגזען לאובייקט, למסומן, למי שהמאבק הוא בו ולא שלו
“אתם חושבים שאנחנו בנח”ל-חוף? – אז תתפקחו, בבקשה. הבסיס הנ”ל הומה לא הרחק מקו המשווה, בבואקה שבמרכז חוף השנהב. זהו בסיס האימונים המרכזי של ה’נח”ל השנהבי’, כפי שקוראים לו ‘האנשים שלנו’ בג’ונגל”. כך ניסתה ישראל להנחיל את ערכי החלוציות לאפריקה השחורה. קטעים נבחרים מתוך ספרו החדש של איתן בר-יוסף “וילה…
האם הילד שחולצתו מופשלת, עם כל משפחתו ושאר הבדואים המתנכלים האלה, נשים וטף וגברים, יודעים שבדיוק נפלה עטרת ראשנו שהם באים עכשיו? אולי זה מה שמעצבן את השוטרים, שהרי היינו ברגע כל כך יפה, מאחד ומפלג. על יום הזעם נגד “תוכנית פראוור”
“סבורני שטעות בידך. אתה כראש המדינה העברית לא תוכל לגזול את אדמת הבידואים”, כך אמר איש קק”ל יוסף וייץ לדוד בן-גוריון, מבלי להבין שמי שטועה פה, ובגדול, זה בכלל הוא. הצצה לדיונים בהנהגה הציונית ב-1948 – זרעי הפורענות של תוכנית פראוור ב-2013
בניגוד לדיווחים המבולבלים בתקשורת, משמעות ההנחיות החדשות של האיחוד האירופי אינה חרם על ההתנחלויות, והן בכלל מבטאות תפיסה מוטעית של שתי מערכות כלכליות נפרדות בין גבולות 67′. ועדיין – מדובר בתקדים
הדיון במודלים אפשריים של רעיון המדינה האחת חוצה מחנות פוליטיים וזרמים אידיאולוגיים. גיליון מיוחד העוסק בנושא מציע נקודות פתיחה שונות ומבהיר עד כמה חשוב ליצור מודעות ציבורית לפער בין הצהרות ודיבורים לבין המתרחש בשטח