״מגש הכסף״ עושה הכל – מלבד פוליטיזציה של הכלכלה הישראלית. דורון צברי וגיבוריו לא רצו לדבר ״עדתית״, “מגדרית”, “לאומית” או “מעמדית”. כך נפלו רוב שיניה החדות של הביקורת, שאינה קוראת לעניים ולעניות בישראל בשמם המלא – ערבים, נשים, מזרחים
מחשבות על הערבי שמסתובב ברחובות בידיעה שחושדים בו, על המזרחי שמחצין את יהדותו, על כל גברים ונשים שחוששים עכשיו מכל תנועה מהירה מדי, מתזוזה אנושית סתמית במרחב הציבורי. שיטוט ברחובות הירושלמיים הריקים ממחיש איך גורלות שני העמים הללו כרוכים לעד
הקליפ של המוזיקאי הפלסטיני ג׳ואן ספדי, הטוען שמזרחים הם בעצם ערבים, מצליח לזלזל גם בתרבות הערבית וגם בזהות המזרחית, ולאמץ קריאה לבנה ומערבית של המזה״ת. אבל אפשר גם לראות אותו כעוד אבן דרך בניסיונות האחרונים לדיאלוג פלסטיני-מזרחי עוקף אשכנזים
משלחת קטנה מטעם הקשת הדמוקרטית המזרחית ביקרה את אבו-מאזן במוקטעה לשיחה על הייאוש מהקיפאון המדיני, לצד האפשרות של התרבות המשותפת והחיבור למרחב להוות גשר בין העמים. אסור לנו לפספס את ההזדמנות הנדירה הזאת
שליחתו למאסר של אוהד הפועל תל אביב אלרועי ידעי אינה עוד מקרה של אלימות בספורט, אלא דווקא קדימון לעתיד החברה הישראלית: המאבק האלים המתקרב בין המרכז הלבן לשוליים השחורים
המאבק המזרחי הנוכחי תוקף בעיקר את השמאל על חטאו ההיסטורי נגד המזרחים. אבל פגיעה כלכלית, אפליה והסללה היו נחלת הימין והשמאל כאחד – ובפרט, נחלת ממשלת הימין בראשות נתניהו. מי שמתקיף רק את השמאל מספק לימין מסך ערפל, תחתיו הוא יכול להמשיך בעוול הכלכלי הנעשה לחלק גדול מהמזרחים
שלום חנוך לא מבין שהבחירה בו לפתוח את פסטיבל ישראל, אינה פחות פוליטית מהבחירה להביא את מירי רגב לנאום בו, ואת אלו שצעקו לה ״בוז״ לא שמענו פוצים פה בעניינים בוערים אחרים. בקיצור, פוליטיקה רק כשנוח