חמש שנים אחרי המכתב ״רוח ג׳דידה״ שכתבו מזרחים בישראל לבני דורם המחוללים את האביב הערבי, אלמוג בהר מביט אחורה לזמן ההוא, אבל גם אל כעת – אל האלימות הגואה ברחבי העולם הערבי ואל הסכסוך המעמיק כאן
נדמה לנו שיש הבדל בין הימין והשמאל, בין ההתנחלויות והתנועה הקיבוצית, בין קק״ל ומרצ – אלא שלמעשה בכל אלו יש רוב יהודי-אשכנזי שמרוויח מכללי המשחק הפוליטיים
דרכים כמו דרכו של הפייטן זיו יחזקאל הן האפשרות היחידה שלנו, מזרחים ומזרחיות, לנהל שיח פנימי חדש, הוגן, מפוכח ופתוח על העבר וההווה שלנו עם שכנינו המוסלמים בעבר ושכנינו הפלסטינים בהווה
שיעור ערבית לילדי כיתה ח’ בירושלים. אני נכנסת, מציגה את עצמי ומתחילה ללמד. כל כמה דקות התלמידים שואלים: המורה, את ערבייה? המורה, את ערבייה? מתישהו אני מאבדת סבלנות: שמעתם פעם על ערבייה שקוראים לה יעל? קורותיה של יהודייה-ישראלית דוברת ערבית, עם נראות ערבית/מזרחית, במרחב הארצישראלי
באיחור של כמה וכמה עשורים, המוזיקה המזרחית הפכה לאחד הטרנדים החמים בתל אביב. הסצינה ההיפסטרית מתנהגת, אחרי שנים של זלזול, כאילו היא המציאה את המוזיקה ה”איכותית” הזאת, כשבעצם היא רק גילתה משהו שאנשים שוחים בו כבר שנים. קוראים לזה יוהרה וניכוס. חן אלמליח עושה סדר
״שיחת הטלפון התחילה בעברית, וגלשה לערבית עיראקית יהודית״ – משפט זה משקף הרבה מן המורכבות הטמונה בסוגיית מקומה של השפה הערבית במרחב היהודי, שפה שהיא גם ״שפת האויב״ וגם שפתם של יהודים-ערבים מהבית. מייסלון דלאשה בעקבות מחקר וכנס בנושא
הסרטון הגזעני של חברת הנדל״ן חושף עד כמה עמוקה הגזענות נגד מזרחים בציונות הדתית ועד כמה היא נתפסת כסדר הדברים הטבעי – כזה שיש לו ביטוי ממשי בכל הנוגע לשליטה על הזכות להיות מוגדר/ת כדתי/ה, ועל מערכת החינוך והגופים הפוליטיים. אבל ממש לא מדובר רק ב״חילונים נגד דתיים״
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
