תחושה קשה של דז’ה-וו פוקדת אותי מאז ההכרזה על בחירות, מעין מיקס משונה בין בחירות 99′, 2006 ו-2009. מה שבטוח, אין זכר לסדר היום שהציבה המחאה החברתית. לב גרינברג על ההכרח לפרק את השיח השבטי הא-פוליטי והגזעני של “רק לא”
לקראת הבחירות אי אפשר להסתפק באמירות כלליות, אלא לדרוש מהמפלגות תוכניות בהירות וברורות לגבי התקציב ותשובות להרבה שאלות קריטיות – ואת זה סביר להניח שהתקשורת לא תעשה עבורינו
“האיראנים מרגישים שהעובדה שמונעים מהם להשיג ידע גרעיני זו בריונות כלפיהם”, קובע אנאליסט ועורך איראני. הפרספקטיבה האיראנית על המשבר הנוכחי, האפשרות של תקיפה ישראלית והסיכויים לפשרה
במראית עין של משבר חזרנו לנקודת האפס של הדיון: שוב מדברים על קיצוצים מאסיביים בתקציב הרווחה ועלייה משמעותית בתקציב הביטחון. זה הרגע להבהיר לממשלת נתניהו שהמאבק של הקיץ שעבר היה רק קדימון למאבק על תקציב המדינה 2013
מבטם של כלכלני האוצר על העניים חושף את העובדה שאין להם בעצם שום עניין בסיבות לעוני – רק בהשלכותיו על המדדים וה”חוסן הלאומי”. אך האתגר האמיתי טמון לא בשיכוך האפקטים של העוני, אלא באימוץ אפיקי מחשבה חדשים וחתרניים כנגד השיטה. סיכום וקריאה לפעולה
האפליה החוקית, על צורותיה השונות, מעניקה לחיילי צה”ל גיבוי להתנהגות אלימה כלפי הפלסטינים, ליושבי המאחזים הצדקה להשתלט על שטחים פרטיים ולנערים במרכז ירושלים תעוזה לבצע לינץ’
איומי המלחמה של ביביברק מופנים אל האזרח הקטן, זה שאין לו כסף לדלק, שאמור לפחד עכשיו מהאיום על חייו ועל חיי ילדיו. האזרח הזה עוד יבזה אותם, יוקיע אותם, יסגור איתם חשבון. מכתב גלוי לביביברק
האמונה העיוורת בכלכלה החופשית יצרה מצב שבו אי-השוויון התקבל בציבור כדרך הנכונה לפיתוח כלכלי, וזכה לביקורת מועטה במשך תקופה ארוכה. במהלך תקופה זו התאפשר להון לברוח עם הקופה ולהרגיש טוב עם זה. עכשיו מתחילה ההבנה לחלחל