מאמרו האחרון של ד”ר אבי נוב ב”דה מארקר” הוא דוגמה טובה לכך שיש לחשוד בביטויים כמו זה שבכותרת, כאשר הפעם מתבצע ניסיון לדה-לגיטימציה של המחאה החברתית וקידום אידיאולוגיה שמרנית הקוראת לנו להסתפק בפירורים של עשירים. יוסי דהאן מסביר מה באמת אומר המחקר על הקשר בין העלאת מיסים לצמיחה
הממשלה הכריזה על הקצאת 100 מיליון שקל לבעיית חוסר הביטחון התזונתי, אבל תקצוב עמותות לחלוקת מזון הוא רק אמצעי נוסף לתקוע יתד בתרבות הנדבנות שהקפיטליזם מאדיר על חשבון ה”פרזיטים”. ככה זה: ביד אחת נותנים צדקה, בשנייה מעמיקים את אי הצדק
אם המחאה של קיץ 2011 יצאה נגד הפוליטיקה הישנה והמסיתה, כעת באה תנועת הנגד הריאקציונית ויוצאת במקום נגד הממשלה נגד החרדים והערבים – שתי האוכלוסיות העניות בישראל – תוך החלפת ערך השוויון החברתי והכלכלי בשוויון בנטל. והשמאל ממהר גם הוא להצטרף לשיח הלוחמים הזה ולהפגין את עליונותו המוסרית
אילו לא היו אנשי עסקים בישראל, כל המערכות היו קורסות, כל העובדים היו מובטלים, היינו חוזרים לטפס על עצים. טוב ששר האוצר וראש הממשלה נאבקים בהתלהמות נגד המגזר העסקי ומבקרים את המחאה. איציק ספורטא על הבשורות מהוועידה לחיזוק המגזר העסקי
שוב נשמעות זמירות הקיצוץ בקצבאות, כשנושאת הדגל התורנית היא ישראל ביתנו. איציק ספורטא מסביר שוב מדוע מדובר בהגיון מעוות שיצמיח בקצב מסחרר עוד יותר את העוני במחוזותינו
היחס שלו זוכים מבקשי המקלט בחברה הישראלית מלמד אותנו רבות על עצמנו: על חוסר הסובלנות, על החיים רדופי הפראנויה, על האלימות והגזענות, ועל הנכונות להפקיר את החלש ואף להאשים אותו בעצם חולשתו. טלי קריצמן-אמיר בעקבות אירועי ליל אמש בשכונת התקווה
איראנים רבים המתגוררים מחוץ למולדתם תומכים במאבק להפלת המשטר ומבקשים לסייע לאופוזיציה האיראנית, שנחלשה בימים אלה עד מאוד, בין היתר בשל האיומים על מתקפה ישראלית שם. א’, חברה במעגל הישראלי-איראני, מדווחת מברלין
“איומים קיומיים” צצים בישראל כמו באיראן, כל אימת שהציבור מתחיל לפקוח את עיניו ולמחות על האיומים האמיתיים העומדים בפניו. מאות מאנשי/נשות המעגל הישראלי-איראני יצאו לרחובות ברלין להפגין נגד ביבי, אחמדינג’אד, מרקל והפצצה. גל שקולניק הייתה שם
הם כבר תכננו את כניסתו המרהיבה של כוכב הטלוויזיה, את הופעתה הנוצצת של הנסיכה האדומה. עכשיו השבט הלבן עומד ומקלל מול הקומבינה האולטימטיבית של שאול מופז, שידע היטב כי אין לסמוך על קולותיהם. משה קריף חזר לימי דוד לוי
אם “הממשלה” ו”האופוזיציה” זה אותו הדבר – איזה משמעות יש בכלל ל”בחירות”? אם השלטון מערער כבר על יסודות הדמוקרטיה – חופש הביטוי, עצמאות בתי המשפט, שמירה על זכויות המיעוט וכיו”ב – אז למה שלא יבעט גם בעניין הנוסף הזה? חגי אלעד על חובתינו כאזרחים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
