בשביל עפר צדדי פילסה שיירת נתניהו-בנט לבית הספר היסודי, להפגין קצת ״אהבה״ לילדים הערבים. בפנים, חילקו לילדים דגלי ישראל וציוו עליהם לחייך. ביקורו של נתניהו בטמרה ביום הראשון לשנת הלימודים מעלה זכרונות ילדות על ימי הממשל הצבאי, וגם כמה שאלות על הפערים העצומים בתקציבים בין החינוך הערבי ליהודי
שרת התרבות מירי רגב טופחה לתפקיד ״מנהיגת העם האותנטית״ של המשטר הציוני. הנסיקה שלה חושפת ש״השיבה הביתה למזרחיות״ לא גרמה לה ולפנתרים החדשים להתגבר על הביטול העצמי שלהם, והכפיים הן כלל לא הבעיה – אלא למי היא מוחאת אותן
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה הפכו היהודים המזרחים לפלבאים, להמוני העם. מה גרם להם לקבל את מרותו של המתעשר החדש בנימין נתניהו, הדבק בעקרונות של משטר היררכי אתני? מסע היסטורי לפוליטיקה של ראש הממשלה
בעיני נתניהו, כל יוזמת שלום היא מלכודת מוות שיש להיחלץ ממנה בכל תחבולה. הוא מראה לנו בלייב כיצד אפשר לקיים חברה שמבטיחה לאזרחיה רק ״דם, יזע ודמעות״ כשחוזרים ואומרים להם שאין חשיבות לאיכות החיים – מה שחשוב הם ״החיים עצמם״
מול צעדיה האנטי-דמוקרטיים של ממשלת ישראל הנוכחית נעשה ברור: אין מחנה פוליטי המציע אלטרנטיבה ראויה. השמאל הישראלי איבד את הפלסטינים, המזרחים, העולים. הימין מסית נגד ערבים ומפר זכויות אדם. מינויו של ליברמן הוא רק צעד נוסף בהדרדרות המוסרית של ישראל
ל״חוק השקיפות״ הנידון כעת בוועדת החוקה אין שום קשר לשקיפות: זהו כלי נשק למאבק בבוגדים ואויבי העם, שאינו מצריך התעכבות על פלפולים משפטיים אודות שלטון החוק, זכויות אדם ודמוקרטיה
ביבי לא מזרחי. כל מה שהוא סיפר זה שהגנטיקה שלו היא לא אשכנזית טהורה. אחרי שמנקים מהשולחן את המניפולציה הזולה – יש לנו פה עניין עם סלב שסיפר לנו משהו על הגנים שלו. כמו בר רפאלי חושפת את הבטן, רק פחות מעניין
בנאומה בועידת התרבות עשתה מירי רגב את המעשה הרדיקלי של איגוף השמאל משמאל – דווקא שרת התרבות הימנית חצתה את הקווים עם אג׳נדה של צדק חברתי-תרבותי בלתי מתפשר. ניתוח מעמיק של האג׳נדה של רגב וההתנגדות העצומה כלפיה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
