אנחנו צועדות כי רוצחים את אחיותינו, כי אונסים אותנו, כי פוגעים בילדותינו מינית, כי תרבות האונס. כואב לי שנשים שאני מעריכה ואוהבת מהחברה הערבית – לא יוכלו אולי לעולם לצעוד איתי תחת הכותרת שעלולה במקומות מסוימים להיות עילה לרצח • מכתב פתוח
גם בלי תקציבי הענק של התאגיד, משרד התיירות ועיריית תל אביב, עם הרבה נשמה ואמונה אנחנו יכולות להגיע למיליוני צופים, קוראים ותיירים. סיכום אופטימי של שבוע המחאה נגד האירוויזיון
מה שהיה דרוש על מנת למוטט סופית את הדימוי החלול של הדמוקרטיה הישראלית הוא מנהיג שיכור כוח שמחליט לא לשחק לפי הכללים. ממילא כל המאפיינים האחרים קיימים באופן מובנה
על הפערים בהתנהגות הפוליטית של המזרחים, הערבים והאשכנזים המסודרים בהתאמה במעמדות הנמוכים והגבוהים, על מספר נפשות לקילומטר מרובע ועל הסיפור ההיסטורי שאינו נגמר
היא לא חוסכת את שבטה מהציונות הדתית, אבל גם לא ממחנה השמאל שאליו היא משתייכת. אם היא צריכה לבחור שבת אצל ליצמן או אצל זנדברג, היא תתארח אצל הראשון. "יש לי פה גדול ואני מסומנת," אומרת לאה שקדיאל, תושבת ירוחם, שנשאה דברים בטקס הזיכרון המשותף של פורום המשפחות השכולות
המזרחים בליכוד מסתפקים בפוליטיקה של גאווה ובהשתייכות למועדון, כשמוטיב האהבה למפלגה ולנתניהו מצליח להאפיל על העדר ייצוג פוליטי ועל שמירת האינטרסים של הציבור המזרחי. מנהלי מעברות אלה מדכאים כל שינוי חברתי ומהווים חוליה חיונית בהשררת ההגמוניה האשכנזית
האם מאבק משותף הוא תרופת פלא לעוולות המקום הזה? מתי מאבק משותף משעתק יחסי כוח בין המשתתפים בו, מתי הוא מזיק למאבק של המדוכאים? האם מאבק משותף מנוגד בהכרח למאבק לאומי נגד דיכוי? מאבק משותף יכול להיות חשוב ומועיל – אבל ממש לא בכל תנאי
