המהלך של ממשלת ישראל הוא צעד מאפיונרי קלאסי של סחיטה באיומים: מטילים אימה, יוצרים כאוס ומחסלים את הביטחון האישי כדי להשיג שליטה וציות מפוחד לתכתיבי הכוח המתעלל בתירוץ מזויף של "מתן הגנה"
היועצים המשפטיים שנתנו גיבוי לאכיפה מגזרית מוגברת, המלווה שיטור מגזרי אלים בנגב, לא ניסו ברצינות לחסום את ההשתוללות הפרועה שהובילה לאסון במירון. ממש כשם שכשלו באכיפת חוקי התכנון והבנייה במגזר החקלאי היהודי וברבות מהרשויות המקומיות
בכל פעם שמתרחשת טרגדיה מוסרית שכזו בישראל, אני כמורה עורכת חשבון נפש גדול. שואלת את עצמי: מה היו תלמידייך עושים באותה סיטואציה? מה הם למדו היום בכיתה שיהפוך אותם לאנשים הטובים ששומרים מחר על האחר?
הפשיעה בחברה הערבית מורגשת בכול, אין כפר בטוח ואין עיר בטוחה. הטרור של ארגוני הפשע מתפשט ומשתולל ולבסוף זרועותיו הארוכות יגיעו גם ליישובים היהודיים. אולי זה מה שיגרום לרשויות סופסוף לזוז
הלכתי לאיבוד, והלימודים בתכנית למגדר החזירו אותי הביתה. הבנתי שאם וכאשר אמצא דרך להביס את השתיקה, אהיה חייבת להפוך את הדיבור לתיאוריה נחושה, בהירה ומזמינה. הבנתי שבהווה פוסט-טראומטי, דחוף לשקול ולחרוז את הכאב באופן שכבר מוכן לשימושה של מישהי
היחס העוין של המדינה ללידות ללא אשפוז הוא תולדה של החלטה היסטורית שהתקבעה ומבססת ניצול נשים לטובת הפרנסה השוטפת של בתי החולים. החלטת בגצ משמחת, אבל הדרך לשוויון המיוחל עוד ארוכה
כמות הנטישות גבוהה ממילא בתקופת הקורונה ובשיא הקיץ מתווספים עוד ועוד תירוצים להפקרה של בעלי החיים. הם ממתינים במתקנים השונים למשפחות מאמצות, ולחלק מהם יש מלכתחילה פחות סיכוי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
