עוד מעט יתחילו המוספים וכותבי הטורים לציין עשרים שנה להסכמי אוסלו. אבל קודם צריך לציין עשרים שנה לאחיהם הגדול: הסגר הגדול על השטחים של 1993, זה שביסס את מדיניות ההפרדה
ניתוח של משטר ההיתרים בגדה כביורוקרטיה קולוניאלית, עוזר לנו להבין את ישראל-פלסטין כמודל קלאסי של מדינת גזע מודרנית בה ההפרדה בין יהודים לפלסטינים היא עיקרון מרכזי. רונית לנטין על ספרה של יעל ברדה
על רקע העיסוק ברווחה, כלכלה, שליטת בעלי ההון, היעדר רגולציה וכיוצא באלה נושאים ראויים תוך התעלמות משאלת סיום הסכסוך הישראלי פלסטיני לא נותר אלא להצביע למפלגות הערביות או לאלה עם ייצוג פלסטיני
השלטון במדינת ישראל בעצם מציע לשליטי ערב: אתם תהנו מן הרכוש היהודי ואנחנו מן הרכוש הפלסטיני, אבל בלי לחלק דבר לפליטים. דותן לשם על התביעה להכיר ביהודי ערב כפליטים, ומדוע היא מחייבת חלוקה מחדש של קרקעות והון
האירוע הטרגי באל-זעים שבו נהרג חסאן באדר הוא תולדה של מדיניות ישראלית המייצרת הפרדה בין ישראלים לפלסטינים, ומדירה את הפלסטינים משוק העבודה בישראל. מדירה ומפקירה אותם לגורלם: תיק החקירה נגד השוטרים שירו על הטרנזיט נסגר ובעל הרכב הפך נאשם
כשמדברים על הנכבה חושבים בדרך כלל על הכפרים ההרוסים, אולם מה עם מחיקתה של רקמה תרבותית-עירונית תוססת וצומחת? אלי אמינוב על הרס הערים הפלסטיניות בידי הציונות, חלק ב’
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
