“אתם חושבים שאנחנו בנח”ל-חוף? – אז תתפקחו, בבקשה. הבסיס הנ”ל הומה לא הרחק מקו המשווה, בבואקה שבמרכז חוף השנהב. זהו בסיס האימונים המרכזי של ה’נח”ל השנהבי’, כפי שקוראים לו ‘האנשים שלנו’ בג’ונגל”. כך ניסתה ישראל להנחיל את ערכי החלוציות לאפריקה השחורה. קטעים נבחרים מתוך ספרו החדש של איתן בר-יוסף “וילה…
עתירה לבג”ץ מבקשת להשיב לפלסטינים את סמכות התכנון בתוך כפריהם. מדוע שהישראלי הממוצע ירצה שימיטו אסון כלכלי ונפשי על משפחה פלסטינית שאין לה סיכוי לקבל היתר בנייה על אדמתה?
ברור לי שבנאדם נורמלי מוקיע וחלילה לא משווה, ואני באמת עייפה מלהשוות. אלא שמרגע שראיתי את פניו של וואג’י צף בי זיכרון חזק ואינו מרפה. למזלנו לא מדובר בדבר האמיתי, אלא בסך הכל בתיאטרון
הפלסטיני שבראשו חקוקה תמונת אדמתו ממנה נקרע, עומד כעת מול תמונה אחרת. חיפה של היום היא לא חיפא של קפה “אלשרק” ועיתון “אלכרמל”. אישור הכניסה הוא אמירה בפני עצמו: הנה אתה מורשה שוב להיכנס, לבלות, להתפלל. זאת, מכיוון שהתנהגותך נאותה
הפרויקט של ה”יהודי-ערבי” מנסה להדגיש קשר היסטורי ונקודות דמיון קרובות כמו מראה חיצוני דומה, מנהגים וכו’, אך במקביל מתעלם ממרכיב השפה כשפה חיה, זמינה ואמיתית. מחשבות על המושג
לפני מאה שנה הגיעו הנה החלוצות כדי לבנות “עולם חדש”. איך נראו להן הפלסטינים בגליל? ואיך תושבי הארץ הפלסטינים ויהודי היישוב הישן ראו אותן? מיכל אביעד, בימאית הסרט “החלוצות”, מצאה עדויות שונות ביומנים ובסרטים תיעודיים מהתקופה
בהמשך לניתוח של ד”ר יפעת ביטון את מצבם של המזרחים במערכת המשפט הישראלית, עידו קטרי יוצר חיבור בין אפליה על בסיס אתני לאפליה על בסיס מגדרי ושקיפותן בפני החוק