התפלאתי שה”שוורצע חייה” עדיין חיה, אבל לא רק שהיא חיה ונושמת – היא גם אימתנית יותר, מכוערת יותר ומובנת מאליה יותר. אבל כואבת? היא כואבת אותו הדבר בדיוק כמו אז, ברחבת הבניין של רחוב תנין בשכונת רמת יוסף בבת ים
בהמשך לניתוח של ד”ר יפעת ביטון את מצבם של המזרחים במערכת המשפט הישראלית, עידו קטרי יוצר חיבור בין אפליה על בסיס אתני לאפליה על בסיס מגדרי ושקיפותן בפני החוק
עוד מעט יתחילו המוספים וכותבי הטורים לציין עשרים שנה להסכמי אוסלו. אבל קודם צריך לציין עשרים שנה לאחיהם הגדול: הסגר הגדול על השטחים של 1993, זה שביסס את מדיניות ההפרדה
“המפלגה אינה כזו”, “זה רק מקרה פרטי ולא מייצג”, “הדברים הוצאו מהקשרם”… עד מתי תמשיכו להתחבא מאחורי תירוצים ותימנעו מלתבוע מנציגיכם אחריות ודין וחשבון? רוויטל מדר קוראת לתומכי ותומכות מרצ להתעשת
אם מכל הוויכוח הזה תיפתח למתיקות של השיר הזה, יהיה זה רווח גדול עבורך. אם לא תאהב את השיר, זה כנראה בגלל שהתעקשת להתמקד בספירת אקורדים. יש כאן מעידה, וזכות הפיוטים שקינאת להם, תגן עליך