הכרזה על ריבונות מזרחית

בס”ד

החילון הציוני גזר על עצמו כיליון תרבותי ומכאן תבוא מפלתו. כעת, השאלה היא האם אנו נדע לאחוז במושכות ולהנהיג.

השיח עם הצד האשכנזי-ישראלי תם. עשרות שנים של ניסיון נואל להתמזג, לוותר ולהידבר הגיעו לקצם. היחס המפלה עודנו קיים. תקרת הזכוכית טרם נופצה, וכל שפשוף קטן על הבקבוק מעלה באחת את הסלידה העזה למזרחיות ולמזרחים מתהומות הנשייה.

בשנים האחרונות חל רנסנס מזרחי, פורק עול. קם דור המאתגר את זהות הכלאיים שנכפתה עליו ועל הוריו. כזה המוקיר את דור המאבק הראשון, מצביע על עוולות ההווה ודורש משפט צדק על פשעי העבר. השלב הבא יהיה, אפוא, לאסוף את השברים על מנת לבנות מתוך העולם התרבותי שנגזל מאתנו.

ההגמוניה מדכאת כל ניסיון למזרחיות שורשית ודוחקת בנו לאמץ זהות המבוססת על סטריאוטיפים ודעות קדומות – זהות שהיא עצמה הטביעה במשך דורות. פשעי כור ההיתוך לא פסו מהעולם, בחוכמה ובעורמה הם שינו את שמם לגישה הרב-תרבותית. תפיסה, שכל בר דעת מבחין שאין בה ממש (מדבר אני בעיצובה הישראלי-אשכנזי על ידי הממסד). פניני התרבות של יהודי המזרח מעולם לא זלגו לחברה בישראל. שירה , ספרות, מנהגים והגות גוועים לאטם על מדפי ההיסטוריה. אדרבא, סמלים ומנהגים שכן הצליחו לחדור, מצמצמים את אלפי שנות היצירה של יהודי ארצות האסלאם למעין תרבות קולינרית, טבולת רגש וצבע. תרבות תחומה ומזערית, שאף היא מוצגת בתפיסה אוריינטליסטית ומלעיגה, עד כי מילותיו של אדוארד סעיד זועקות חמס מהאדמה.

נדמה כי דווקא בתקופת התחייה המחודשת של מזרחיות עוצמתית וגאה, עומדים אנו לפני מבחן מעצב. עד כה, הישראליות מצליחה לכבוש את המזרחיות בזמן שהיא מוסווית יפה-יפה בסממנים המוצגים כמזרחים. הצצה קלה תגלה כי אותה ישראליות מצליחה לרוקן סממנים מזרחים מתוכנם המקורי ויוצקת בהם את צלמה ודמותה. בדומה לתהליך החילון שהחילה על סמלים יהודים בשם הלאומיות הציונית. כך, לדוגמה, היא מסמסה את הכלים המזרחיים ואת הסלסול במוזיקה המזרחית בישראל. גם כאשר המבנה של שוק חופשי איפשר חדירה של מוזיקה מזרחית, בשל הביקוש של רוב הציבור, כניסתם הותנתה בהתאמה להלך הרוח המערבי. כלומר, “ניקיון” מסממנים ערביים. עם זאת, באירוניה לשמה, גם שירים אלו הואשמו במהרה כיצירות רדודות ושוליות.

יצירה מזרחית שתיווצר יש מאין תהיה קבלה של הדיכוי הממסדי, והמשך של אותו דפוס שברא “צבר” חף מכל זיכרון יהודי. למעשה, היא תמשיך את התהליך של “הפגרה חינוכית” שבו הישראליות, המונהגת על ידי הגמוניה אשכנזית, משרשת כל היתכנות שאינה משרתת את האתוס הציוני-מערבי. שהרי, כמה מילדינו בקיאים בתרבות יהדות ארצות ערב והאסלאם? כמה מהם מכירים היסטוריה, שירה וספרות של עמים אלו, כלי נגינה, סיפורי עם ופולקלור? מעטים. מעטים מדי. ומה באשר לשפות? הסלידה מלימודי ערבית בקרב בני נוער, היא לבדה מבהירה עד כמה השנאה לעולם ממנו הגיעו יהודים רבים מושרשת בראשי התלמידים. שכן, גם בעידן הרב-תרבותי היא נלמדת כשפתו של האויב ולא של השכן והגר בתוכי.

שיח פנים מזרחי

תפיסת העולם המזרחית תואמת את האקלים החברתי-מדיני הדרוש לישראל. בבסיסה טמונים פתרונות מדיניים לשילוב ישראל במרחב הים-תיכוני, וכן ראייה פרגמטית ומכילה של הפסיפס היהודי. אולם אפשר שדווקא השיח האוניברסאלי שאימצנו כחלק מהשיוך לשאר הקבוצות המוחלשות בחברה הישראלית כובל אותנו. שכן הוא אינו מאפשר להרכיב את אותו מרחב מזרחי שמותאם לסביבה. שיח זה זורה בנו מעין חשש לפיתוח זהויות עצמאיות, זאת בזמן שההגמוניה המדכאת ממשיכה לברוא יצירי כלאיים שנטמעים כמזרחים. מצב זה ניתן לזהות בתחומים רבים: בשדה הסמיוטי, לדוגמה, זו אותה מחשבה להיוותר עם התואר “מזרחי”. לא ספרדי, לא ישראלי – אלא “מזרחי”. מקרה ש”ס, שביכרה לדבר בקול חרדי ספרדי ולמעשה ויתרה על זהות רוב המזרחים שומרי המסורת מבליט עניין זה.

כך גם מבחינת דת ושמירת המסורת (ובניגוד לתפיסת הכלל), בה ידנו על התחתונה. מזרחים מתחזקים לא שבים לבתי הכנסת הציבוריים של סביהם ולדרכי אבותיהם. לפניהם ניצבות שתי ברירות: מחד, יש מהם שבוחרים בדרך חסידות ברסלב ואחרים מצטרפים לגרעיני חב”ד. שני הזרמים, יפים וחשובים ככל שיהיו, מקורם ושייכותם בארצות אירופה. מאידך, מצויה ש”ס הדורשת לעטות כסות ליטאית ולבטל את המנהגים השונים שהונהגו בתפוצות. בצורה זו למשל, הניגונים במרבית בתי הכנסת של קהילות יהודי ארצות האסלאם ההופכים אט-אט חדגוניים, שהלחן הירושלמי מולך בהם.

בנוסף, מבט לעולם הפוליטי יגלה את החרדה להתנתק מהקשר הגורדי לדיכוי הערבים-הפלסטינים. אמנם אנו חולקים שותפות גורל. אותה חרב קטלנית קטעה באבחה את זהותנו ותרבותנו ששורשיה בסלידה מהעולם הערבי, המזרחי, וקבלת עליונות תרבות המערב. עם זאת, עולה השאלה האם ברית זו היא דו-כיוונית? במבחן המציאות, כל אימת שיש פגיעה בנו, אנו נותרים לעמוד לבד מול גורלנו. איש לא נעתר לכאבנו. זעקתנו חרישית לאחרים הן מימין והן משמאל. מה עוד, ששמאל וימין, בהגדרתם המערבית, הם צדדים פוליטיים הזרים לשיח המזרחי. הם אינם חלים עליו במלואם, כשאר הדיכוטומיות שנקבעו במערב.

אכן. אין זן אחד של מזרחי, כשם שאין טיפוס יהודי יחיד. מה עוד שזהות הינה דינמית ומשתנה לאורך דורות ושנים. גם אני יוצר כלאיים וכך גם בני ובנות דורי. אף על פי כן עץ, ככל שענפיו מרובים, יונק הוא מאותם שורשים. ומנין אנו שותים? מהו מקור ההשראה של המזרחים היהודים?

לא לפחד כלל

המאבק המזרחי אינו יכול לנוח רק על דרישה לחלוקה שווה במשאבי המדינה ולזעוק כנגד עוולות גזעניות השכם והערב. בהיותו רוב באוכלוסייה, עליו להרהיב עוז בנפשו ולדרוש שליטה על חלוקת המשאבים עצמה. זוהי אחריות היסטורית של כל הדורות – לבנות זהות תרבותית מזרחית, תוך מטרה להנהיג את ישראל ולהציב חלופה.

בשדה המזרחי קיימים ארגונים רבים וחשובים שהקימו הדורות הראשונים למאבק, כמו הקשת הדמוקרטית המזרחית ותנועת אחותי ובתוכה לבי במזרח, שפועלים ללא הרף למען המאבק המזרחי והשתתת תרבות מזרחית מזה שנים רבות. כמו כן, קיימים מוסדות רבים הפועלים למטרת שימור התרבות והמסורת דוגמת התזמורת האנדלוסית, בית המדרש ממזרח שמש, וכן שימור ופיתוח הלחנים המופלא שעושה קהילות שרות. יצירה רעננה של משוררות ומושררים מזרחים מבית ערס פואטיקה, כמו גם חממות תרבות שיש בהן מקום גם להוויה מזרחית כמו קפה גיברלטר (גילוי נאות, הכותב חבר במערכת האתר). חשוב לציין כי הפעילות והפעילים בכלל המסגרות עוסקים ברבדים שונים למען המטרה ומוסרים את כל הווייתם במחיר אישי לא פשוט.

עם זאת, הפעולות האדירות והחשובות לא יישאו פרי אם לא נשתף פעולה, ואם לא נחדל מהשיח האוניברסאלי, ואם לא נצהיר בפה מלא שמטרתנו להנהיג ולא להיות מונהגים. חובתנו לגלות סולידריות לשאר הקבוצות המוחלשות ולתמוך במאבקן ללא חת, אך לא במחיר של התמוססות המאבק המזרחי כפי שקרה עד כה. המזרחים הנמצאים בפריפריה עדיין נתונים בפערים חברתיים-כלכליים אדירים, בזמן שהמזרחים בערי המרכז נתונים לסכנה זהותית הרת גורל לא פחותה, בשל אותה ההסוואה שלכאורה מכירה בהם כישראלים.

ספרא וסיפא

אפשר שפחד זה להצהיר על עצמאותנו נובע מאותו הצורך ללמוד, לחקור ולדעת את אשר אבד. אכן, פעולה זו קשה מנשוא. עם זאת, ביום בו נכריז על ריבונותנו יהיה עלינו להציג את עגלת המשא המלאה עליה זעקנו כל השנים. בשל הדיכוי האשכנזי, נראה כי כרגע דומים אנו לבני ישראל שיצאו ממצרים לבקש חירות, אך בזיכרון מעומעם מדת אבותיהם בנו עגל זהב והצהירו: אלה אלוהיך ישראל. לפיכך, עלינו להיערך לבנייה של מרחב מזרחי חופשי.

בידינו הכלים, הרצון והאמת לברוא מרחב טוב יותר. אולם בטרם נעשה זאת, עלינו להשתחרר מכל דפוס שגזרו עלינו ומשיח בטל עם הצד השני. מוטב שנשקיע את זמננו בבנייה, ביצירה מתוך שברים. שיח עָקר המדשדש בביבי המרחב האשכנזי-חילוני רק יעלה לפנינו את בבואת הדיכוי ויחזיר אותנו למעגל הקסמים. תקומה ריבונית תיווסד כאשר נפעל יחד להקמת מסגרות ללימוד שפות כמו ערבית ופרסית. ידיעה של תרבות והיסטוריה של העמים מהם הגיעו המזרחים. כלומר, לימוד המרחב הסובב את ישראל (ולא זה האירופוצנטרי). במערך החינוכי נוכל להקים חוגי העשרה להכרת תרבות יהודי ארצות האסלאם או לימוד מוזיקה מזרחית לגווניה וסוגיה. זו הצעה לפעולה ראשונית. מסגרת חינוכית נפרדת ורחבה דוגמת בית ספר קדמה תצרוך משאבים ותכנון קפדני יותר. תשתית חינוכית-מזרחית היא השלב הבא בפיתוח מרחב זהותי חופשי.

המאבק המזרחי חייב לשבור את מעגל הקסמים ולעסוק בשני ממדים בו-בזמן: ספרא וסיפא; ביד אחת, עלינו לשוב וללמוד את תרבות הורינו ולחנך את ילדנו דרכה, תוך נטישה של סמלים שמטרתם ללעוג לנו. בידנו השנייה, חובתנו להתנגד לכל פגיעה גזענית ולדרוש לעצמנו שליטה על חלוקת משאבים מחודשת.

לקריאה נוספת:

להביא את הקהילות המופלות לקו הזינוק / יעל ברדה

יהודים-ערבית / איתמר (טובי) טהרלב ותום מהגר

כשזהב הדורות עוד התגלגל בשכונות / שושנה גבאי