טענות מסוג “הם חיים על חשבוננו” המופנות לעבר חרדים הינן התכחשות לזכות לתרבות, שהיא בעצם התכחשות לזכות לקהילה. ואיזה צדק חברתי יש בהתנגדות למימון מוסדות חרדיים, בעוד שמימון מוסדות האחוס”לים עובר כשקוף ואוניברסלי?
לעתים אני עומדת חסרת אונים אל מול גילויי הפתעה או חיבה חסרות פרופורציות אליהן אני זוכה בגלל היותי אתיופית. כמה הערות על שחרור מהכלא התודעתי של הגזענות הליברלית
פניה הכעורים של החברה הישראלית המקדשת וולגאריות הם פני ההגמוניה, ומפעילי המדיניות האלימה שוכנים דווקא בבתי מידות בתל אביב ובקיסריה ולא בבת ים. אבל למה להכיר במציאות אם אפשר פשוט להאשים את המוזיקה המזרחית? תגובה להנדלמן סמית
פרשת מרגלית צנעני מאפשרת לרבים לעלות על רכבת הגזענות, שנאת המזרחים והנשים, ולשחרר את חרצובות לשונם בשם “החברה הישראלית המתוקנת”. תגובה למאמרו של איל מגד
ממשלת נתניהו-ליברמן עמדה על שני יסודות מרכזיים: הקפיטליסטי, שהיטיב עם בעלי ההון, והלאומני, שעסק בהפחדה והסתה נגד ערבים ושמאלנים. לממשלה כזאת לא מגיעה הזדמנות שנייה – תפקידה ההיסטורי של תנועת המחאה הוא להביא להחלפתה
שתי מהפכות חוקתיות מתרחשות כעת בישראל במקביל: באחת מחסלת הממשלה את הדמוקרטיה בעזרת שורת חוקים שלא עומדים במבחן בג”ץ, השנייה היא רגע מובהק של “ריבונות העם”. הצלחתה של כל אחת מהן תגדיר את ישראל מחדש
בחסות אידיאולוגיית החיבוקי, נתבקשו השמאלנים ש”לא לעורר פרובוקציה” מול ברוך מרזל ואיתמר בן דביר שנחתו במאהל ברוטשילד. אבל אם קבוצה שקוראת ל”תל אביב יהודית בלבד” לא פוגעת במחאה – כנראה שזו לא המחאה שלי