כששולה קשת שנעצרה אתמול בהפגנה נגד הפורטל המתוכנן בשדרות הר ציון מוחה נגד הבריונות של נת"ע, היא חושבת על המטורף עם פטיש האוויר מסרטו הנודע של קישון. התכנון לקוי, והמימוש יכלול מפגעי זיהום ורעש ויבתר את החצר האחורית של תל אביב לשניים. ואיפה מירב מיכאלי?
התבססותו של הגרעין התורני בלוד מאיימת להחריב את העיר, עם הרוג ופצועים מנשק חם, אלימות שבקושי מדווחת בתקשורת הישראלית, הקפאה של תוכניות בניה והשתלטות על תקציבים. תופעות אלה הן חלק מהמחיר המתמשך של המטרות שהוצבו לפני 73 שנים ב"מבצע דני" ומעולם לא עלו לדיון מול הציבור הישראלי
השאלה אם מתנחלים יוכלו או לא יוכלו לאכול גלידה מסתירה את הסבל העצום, את הניצול הבלתי נסבל ואת ההוצאות להורג ההמוניות של פרות ועגלים, קורבנות אינספור של תעשיית החלב, שתוצרי סבליהם מהולים גם בגביעי הגלידה של בן אנד ג׳ריס
תמונה מופקרת של זיהום והרס, התחמקות מתשלום מיסים, פיצויים ותיקון ליקויים. זהו המצב המתמשך בנגב, הלא הוא "מדינת כיל", כשהנאשם העיקרי הוא המדינה המאפשרת התנהלות תאגידית נטולת אחריות סביבתית-חברתית על חשבון אזרחיה
היסוד החתרני הנישא על גבם של הדימויים הקולנועיים יכול לעודד אותם לדמיין מציאות חלופית המעניקה מקום ליסודות ולמאפיינים הנדחקים לשוליים בסדר החברתי הקיים. יוסי יונה על האסתטי והפוליטי בספרה של מירב אלוש לברון "לנגד עיניים מזרחיות"
גם את ההתבטאות המבישה של ראש עיריית מצפה רמון נגד מצעד הגאווה ביישוב לא ניתן להבין אלא בהקשר של הגרעין המקומי שצבר את כוחו באמצעות אידיאולוגיה מוסרית מולבנת, המשלבת בין יהדות, גזע וקפיטליזם. התוצאה של כל זה: נישול בדואים, פלסטינים, ערבים, מזרחים, עניים ועכשיו הגיע תורם של הלהט"בים
צורת האחיזה בקרקע המתוחזקת כאן היום (ומתמיד) מיטיבה עם קבוצות פריבילגיות, שכן כל שינוי יפורר את הקבוצות הללו וכל צידוקם יהפוך בין רגע ללא רלוונטי. זהו המכשול הגדול ביותר לעבר דמוקרטיה בישראל
היא פוחדת מעין הרע, עברה ניתוח כריתה מניעתי כנשאית הגן BRCA2 והכי היתה רוצה שאמא שלה תקרא את הספר, שמתעד את המסע שעברה. קרן להמן משיבה כמעט על כל השאלון עם צאת ספרה "טורסו" בהוצאת טנג'יר
בציפייה לדוח חדש של משרד הבריאות ובהכרה בתמורות המשמעותיות שחלו בשנים האחרונות, תתקיים מחר עצרת ביום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, תחת הכותרת: הכרה, צדק, ריפוי – לא פחות!