הכתיבה תופסת אותה על הדרך, כמו פשע. היא חרדה לעתיד ילדיה כאן, נאבקת לנעוץ יתד בקרקע ועם שיר של סיגל בן יאיר הצליחה לרתק כיתה סואנת של מתבגרים. שרי שביט מתארחת במדור עם צאת "כאב מרחקים"
שבט "השמאל" חרת על דגלו את הסיסמא הא-פוליטית "לך" במסגרת קמפיין "רק לא ביבי" ולא השכיל לבקר את נתניהו על כשלונו בניהול משבר הקורונה. לא פלא שהמצביעים נעו ימינה ולעומתם מרצ וכחול לבן נאבקות על אחוז החסימה
אני כמובן שונא מלחמות, אבל זו האופציה היחידה העומדת בפני חילונים, דמוקרטים וחלק גדול מהמסורתיים, שבעוד שלושים שנה לא יצליחו לחיות כאן בחופשיות. מחשבות על סדרתו התיעודית החדשה של רון כחלילי, "מלחמות היהודים"
אילו לאזרחים ישראלים הייתה זכות הצבעה בחו"ל, אולי ממשלת ישראל לא הייתה ממהרת כל כך למנוע מהם לשוב לביתם, ולו בזכות כוחם האלקטורלי. מייסדת הקמפיין Vote Abroad Israel כותבת על האפשרויות שהצבעת ישראלים בחו"ל טומנת בחובה
שר הפנים, אריה דרעי, לא מודע לאירוע הטראגי שבו נרצח מוחמד בן ה-15, אבל העיקר שנתניהו מינה עוד פרויקטור ושלקראת הבחירות התקשטו לפתע כל המפלגות בתוכניות למיגור האלימות בחברה הערבית
"הביטו בי! תראו אותי! גם אני בן אדם!" אמרו קומתו השפופה ופניו המיוסרים של ארז דריגס בראיון שהעניק לדנה וייס. אכן, אין כמו ראיון במהדורת סוף השבוע של חדשות 12 כדי לזרז את תהליך הריפוי, ולסייע בטיהור שמו. אבל מה יהיה על הקורבנות?
מוסדות הרווחה קרסו, תקציבים הוקפאו, ניהול משבר הקורונה הופקד בידי גברים, ובינתיים נשים נרצחות, מעגלי האלימות והעוני הולכים ומתרחבים וסיפורי מי-טו נחשפים מכל עבר. לרגל יום האשה ומשבר פוליטי מתמשך, שוחחנו עם ארבע פעילות חברתיות על על הצלחות קטנות וגדולות, על ההתעוררות של הציבור ועל תקווה לימים אחרים
התנגדות לכיבוש היא לא דעה, לא השקפת עולם, ובטח שלא סלוגן. הפעולה של יונתן פולק מפרקת את האפרטהייד – לא כמערכת חוקית וסימבולית, אלא כמערכת יחסים בין ישראלים ופלסטינים במציאות החיים היומיומית והקונקרטית
המדינה – חרף הצהרותיה השבוע – טרם סיימה את פרק ההסתרה ואת המגמה להכשלת חקר פרשת חטיפת ילדי תימן. עליה לסלק לאלתר כל הגבלה וכל חיסיון שהוטלו על חומרים ארכיוניים
במקום לנצל את עמדת הכוח של ישראל בכל הנוגע לאספקת חיסונים כדי לדאוג לחסן גם את כל הפלסטינים בגדה ובעזה, החיסונים הפכו בידי נתניהו לעוד מכשיר לדיכוי של הפלסטינים
פלישה, חצי פלישהכך אנו נדחקים מהקיום שלנו בבתים ובלשון ובגוף שגדלנו בהם