בימים אלה נשמעת ביקורת קשה על עמותות המתנחלים ביפו, שמאיימות על הקיום המשותף בעיר. מקורות היסטוריים מראים שהקווים האידיאולוגיים של פעילותן נוצרו בתחילת המאה ה-20, עם הקמתה של תל אביב, שמנהיגיה מתעקשים מאז ועד היום על מדיניות של סגרגציה • 100 שנה למאורעות תרפ"א
קול קורא לתוכנית שהות אמן שמזמין אמנים לכפר שלם הופך את המרחב ה'דרום תל אביבי' – שבשמו יוכלו האמנים-המבקרים להתנאות כחלוצים, פורצי דרך, נביאים וגואלים – למרחב בראשיתי של אדמה בתולית לא נושבה, תוך שימוש בז'רגון קולוניאלי של ראשית התרבותניק בארצו
המאבקים המתחוללים במנהיגות הפוליטית מספקים לנו הזדמנות להתבוננות פילוסופית על מושג השינוי, כפי שפיתח אותו הפילוסוף אלן באדיו. מ"אין כל חדש תחת השמש" ועד "הכול צפוי והרשות נתונה", דרך אריסטו, קאנט והרקליטוס
ללא לימודי ספרות, היסטוריה, גיאוגרפיה ועוד מקצועות הומניים משמעותיים, רוב האוכלוסייה תעבור תהליכי הפגרה ואי השוויון בין המרכז לפריפריה יגדל. אבל זה לא עוצר את גלגלי הרפורמה החדשה של משרד החינוך, שתופסת טרמפ על משבר הקורונה
התושבים הערבים המקומיים לא מאמינים בדו קיום. אנו הולכים ונדחקים החוצה מהקיום שלנו בעיר ובבתים ובלשון ובגוף שגדלנו בהם. לא נותר בנו קיום, רק טראומה וזעם על הגזל. בעקבות הסדרה "המדריך לג'נטריפיקציה"
איאד ברגותי מעניק לקוראי הרומן ההיסטורי שלו, שזכה בימים אלה לתרגום עברי, הזדמנות לבקר בחברה הפלסטינית בשנות הארבעים של המאה העשרים. בראיון מספר ברגותי על חופש ספרותי ועל הציפיות שלו מהקורא העברי, שניגש אל הטקסט מתוך הכחשה של הקיום הפלסטיני
הח"כית הטרייה גלית דיסטל-אטבריאן סיפקה בנאומה הראשון בכנסת עוד מופע מרתק במסורת אבישי בן חיים, שעיוות את ההיסטוריה היהודית בארצות האסלאם לצרכים פוליטיים בתוך ישראל (הראשונה) היום
ההפגנה אמש ברחוב יפת היא עוד חולייה בשרשרת ארוכת שנים של נישול וגזל ממסדי, בניסיון לייהד את יפו ולהפוך אותה לעיר לעשירים בלבד. שוחחנו על האירועים עם הפעיל הוותיק עבד אבו-שחאדה ועם קרן שעיו, אחת מיוצרות הסדרה החדשה "המדריך לג'נטריפיקציה"
קרן קיימת לישראל עדיין מזוהה בציבור היהודי עם ערכים חיוביים, למרות שמדובר בארגון שהוא מחלוצי הנישול המאורגן של העם הפלסטיני. במלאת 120 שנה לפעילותה, ראוי לשאול לשאלות על עצם קיומה
אם אושוויץ התרחש ב"פלנטה אחרת", מה ניתן לומר עליו בהתייחס לחיינו? דווקא כאן עולה מעמדו של העד כמי שיכול לגלם בעדותו ובגופו את הקו בין ההיסטוריון לבין הסופר, בין חברת הזוכרים לאירוע מעורר האימה
לך, רוני מרום!כך מחריב הגרעין התורני את מצפה רמון